רבות מדובר על התגייסותם האזרחית של חברי כיתות הכוננות בקיבוצים וביישובי עוטף עזה. אחד מהם, רן נאור, מנכ"ל 'אורטק', חבר כיתת הכוננות בקיבוצו כרמיה, מספר על ההתגייסות להגנת הקיבוץ עד להגעת הצבא.
"אנחנו עשרים שנה בתוך הדבר הזה. זה לא מהיום", אומר נאור בהתייחס לחברותו בכיתת הכוננות. "אנחנו מגויסים עשרים וארבע שבע לאורך כל השנה. כיתת הכוננות מוכנה עם נשקים ואפודים בבתים, עוברים אימונים משותפים כדי להיות מוכנים לרגעים מהסוג הזה. באירוע הזה מהר מאוד הבנו שמדובר באירוע חריג".
"האירוע התחיל כמו כל סבב שיש כאן בכל כמה חודשים, לפעמים זה נגמר בכמה מטחים בודדים ולפעמים בכמה ימים, אבל כאן במקביל מהר מאוד התחיל ירי נק"ל מאוד אינטנסיבי, מה שגרם להבנה שיש כאן דברים משולבים", הוא אומר ומספר שירי הנק"ל הגיע כמעט במקביל לירי הטילים שלא היה אלא הסחה. "מהר מאוד כששומעים את הנק"ל במקביל לירי הטילים וזה מלמד על חדירה ועולות השאלות שמדובר במשהו הרבה יותר רחב".
"כיתת הכוננות קיבלה התראה להתייצב מיד בחמ"ל. מדובר בגוף מאוד מסודר ומאורגן. כל אחד יודע את התפקיד שלו. יש צוות צח"י, יש רבש"ץ, מחלקים משימות, מתחלקים לעמדות בגדרות ומתחילים להיות דרוכים ומוכנים", אומר נאור ומציין כי בשלבים הללו כבר התברר מסרטונים שהחלו להיות מופצים שהמחבלים לא צפויים להגיע רק מדרכים עבירות רגילות, אלא כשהם רכובים עם אופנועים, רכבי ארבע על ארבע וטרקטורונים, כך שהצפי להגעתם יכול להיות מכל כיוון.
"מהר מאוד מבינים שמשהו אחר קורה כאן ואם יש כלים כאלה זה יכול להיות גם אצלך ממקומות שקודם חשבת שקשה להגיע מהם. הפעם זה אפשרי לגמרי. כל אחד מקבל גזרה, צריך להיות מרוכז בה, לתצפת עליה טוב מאוד. יש לנו קשר פנים בינינו כדי שאם קורה משהו לציין במה מדובר ואיפה כדי שיחברו אליך ולהתחיל לעשות מה שצריך לעשות".
לשאלתנו אם כשמתבררים ממדי האירוע הדבר משנה את היערכות הכוח, משיב נאור ואומר כי בשלב שכזה כבר "אי אפשר לשנות בהרבה את מה שמכירים ואת האמצעים שיש לך. האמצעים שיש לך זה מה שיש לך ולא תקבל עוד אמצעים. אין להיערך עכשיו אבל יש להבין שזה גדול יותר ממה שהכרת, אתה ממילא דרוך ונותר לך לקוות שאצלך זה לא יקרה. מעבר לכך, כולנו לוחמים בצבא, חלקנו הגדול קצינים, גם אני קצין וביצעתי מספיק תפקידים שמאפשרים ללמוד בין השורות ואת הדרך לעשות את המיטב. משלבים את הכול יחד עם קור רוח עד שהצבא יחבור בהקדם, כי הם מצוידים טוב יותר ונכון יותר, אבל גם מבינים שבמקביל הצבא מתמודד עם אתגרים גדולים יותר ממה שהכרנו".
חברי כיתת הכוננות המתינו בעמדותיהם להגעת הצבא, מה שקרה רק לאחר "הרבה הרבה זמן", כלשונו. "אלו דברים שעדיין לא ברורים ומובנים", הוא מציין ומוסיף כי בעודו בעמדה על הגדר הדברים לא ידועים וההבנה היא שהחמ"ל מטפל בתקשורת עם הצבא ואין טעם להטריד את אנשי החמ"ל בשאלות שלא לצורך, מתוך הבנה שלכולם ברור שהכוחות צריכים להגיע ועוד יגיעו לכשהדבר יתאפשר.
בכרמיה, מספר נאור, לא היו היתקלויות של ממש, אם כי כבסבבים קודמים היו טיווחי טילים ופגיעות בקיבוץ ללא נפגעים כאשר התושבים שאינם חברי כיתת הכוננות מכונסים בממ"דים באופן מיידי. "במקביל גם מהר מאוד היו התארגנויות, כניסות לרכבים והיעלמות מהמקום, וגם את זה אנחנו מכירים. יודעים איך זה מתחיל ולא יודעים איך זה ממשיך".
עזיבת הקיבוץ לתקופת המלחמה, אומר נאור, נצרכת על מנת לאפשר לילדים רוגע מסוים לנפש ולהפחית דאגה ממי שניתן להרחיק מהמקום. זאת לבד מחופש הפעולה הגדול יותר שניתן לכוחות הצבאיים כאשר האזרחים שנותרו במקום מועטים. "אנשים מתורגלים מאוד אצלנו וכשמבינים שזה לא משהו שנגמר עם שניים שלושה טילים, דברים שלכאורה לומדים לחיות איתם, אז מבינים שזה יותר גדול ורצוי שיתפנו וכמה שיותר מהר".
החברה בראשה עומד נאור מייצרת ממ"דים והופכת חדרים רגילים לממ"דים, ואנחנו שואלים אם בימים שכאלה החברה מוצפת בבקשות לעבודה. "אירוע כזה מציף אותנו בהתעניינות", מדגיש נאור המודע לכך שלאחר כל אירוע של הסלמה ההתעניינות שהעסיקה רבים יורדת ואנשים נכנסים חזרה לשגרה. הדבר קורה בין השאר בשל הקושי הפיננסי והוא עצמו מתקשה להבין מדוע המדינה אינה מסייעת כלכלית למעוניינים למגן חדר בבתיהם, מה שקורה בדרך כלל באוכלוסיה חלשה שאין לה מיגון חלופי. בהקשר זה הוא מזכיר את ההחלטה להקצאת 350 מיליון שקלים למיגון באשקלון, החלטה שביצועה הוקפא ולאחר עתירה לבג"ץ הסכום שוחרר אך שוב הוקפא. "למה לא ללמוד מהניסיון ולהפנות תקציבים?", הוא שואל.