הציבור בישראל חש שהוא עזוב לנפשו. אין ממשלה בישראל. החברה האזרחית נרתמת לספק מזון וציוד למתגייסים. משפחות רבות לא יודעות מה עלה בגורל יקיריהן, וכתובת אפקטיבית לקבלת מידע – אַיִן. תוכנית פינוי מיידית לאנשי עוטף עזה אינה בנמצא.
מתברר כי כלל רשויות השלטון לא ביצעו הכנות נאותות לרגעי משבר שכאלו. שרת ההסברה שבימים כתקנם היא קולנית באופן מחריד, עתה קולה נדם. אין ולא קיימת הסברה סדורה ואיש לנפשו ולאתרי האינטרנט שלו. לדעת מומחים רבים, היה על מדינת ישראל להגיב תגובה אווירית מיידית וקשה ביותר, אך גם זה בימים הראשונים לא היה. החידלון הנוראי וחוסר התפקוד מתנקזים לאחריותו המרכזית של אדם אחד: ראש הממשלה בנימין נתניהו.
מי שעיקר זמנו ומרצו הוקדש להישרדות אישית, נהנתנות אישית, דאגה לרווחתו האישית ועיסוק בפוליטיקה קטנה ופנימית על חשבון דאגה לביטחונה ואיתנותה של המדינה. כולל ברגעים אלו ממש שרק שיקולים קטנוניים ולא רלוונטיים מטעמו מעכבים הקמת קבינט מלחמתי.
אפילו נפתלי בנט, שהיה בקואליציה עם מפלגה ערבית, הגיב בזמנו בירי ממשי על כל בלון נפץ. כללי המשחק שבנט השגיר היו ברורים: דין בלון כדין מרגמה. ואילו אצל נתניהו ההפקרות שלטה. נתניהו גבה מחיר רק כאשר החמאס ירה טילים, וגם אז הפגיז דיונות, ואילו בלוני נפץ היו "על חשבון הבית".
מדיניותו של נתניהו הייתה ברורה: "שקט יענה בשקט אבל גם רעש יענה בשקט". נתניהו הקריב תמיד את העתיד על חשבון ההווה. החשבונות היו תמיד מיידיים ורגעיים. לעולם לא הייתה אסטרטגיה ארוכת טווח. כך בתחום הביטחון וכך בכל נושא.
בתקופת בנט החיזבאללה לא העז להתגרות בישראל, בעוד שאצל נתניהו ביצעו אין סוף פרובוקציות ששיאן היה בהקמת אוהל בתוך השטח הישראלי. נתניהו, כמו נתניהו, התחנן בפני העולם שיואילו לפעול לפינוי האוהל, אך הוא עצמו לא העז לפעול כנגדו. אצל כל ראש ממשלה אחראי, אוהל שכזה היה מושמד מיידית.
במקום לטפל בחמאס באופן נמרץ ונוקשה עוד "כשהוא קטן", נתניהו אִפשר לו לצמוח. גם ברגעים אלו כשברור לכול שהקונספציה של העדפת שלטון חמאס היא טעות בלתי נסבלת. נתניהו, בהבדל מחברי קואליציה המדברים בשם עצמם, עדיין מגדיר כיעדה של המלחמה את הפגיעה ביכולותיו הצבאיות בלבד של חמאס, אך לא בעצם שלטונו בעזה. ואם הדבר אינו ברור דיו, אחזור ואדגיש: גם לאחר שנרצחו מאות אזרחי ישראל ונפצעו אלפים, וגם לאחר שנחטפו עשרות רבות מאזרחי ישראל כולל נשים וטף, נתניהו היה רוצה את המשך שלטון החמאס בעזה. בפאנל שהתקיים השבוע בהשתתפות אבי דיכטר ויעקב ברדוגו, ברדוגו לחץ על דיכטר לתת תשובה לא מתחמקת לשאלה האם לפי תוכניתו של נתניהו שלטון החמאס אמור להיוותר על כנו, ודיכטר, באופן מביך ביותר, ניסה להתחמק ולגמגם, אך לבסוף אישר למעשה שזאת התוכנית.
כבר עתה מתבררים מעשי הגבורה והעוז של יחידים. מתחוורת מידת ההקרבה העצמית והעצומה של אנשים נאצלים אשר מסרו את נפשם להצלת נשים וילדים, זקנים וטף. אנשים שהם מלח הארץ – אזרחים וחיילים - וקשה להימלט מהמחשבה שמא חייהם היו נחסכים לו מדיניותו השגויה של אדם נהנתן ולא מוסרי, הייתה אחרת.
החברה הישראלית פיתחה אתיקה שלפיה בעת הקרבות עצמם אין מנהלים חשבונות ואין עוסקים בפוליטיקה. למי שרשימתי זאת נראית בעיניו כהפרה של כללים אלה, אבהיר כי בשעה זו נקבעת המדיניות בדבר המשך המערכה הקשה ותכליתה וכן גורל הקבינט המלחמתי וטיבו. רשימה זו נועדה בדיוק לעת הזאת שבה מתגבשים קווי המדיניות האמורים להשפיע על עתידנו לאורך שנים.
עתה כשהחלו להתפרסם פרטים מחקירותיהם של אנשי החמאס שנתפסו, מתבררת גם תרומתה של ההפיכה המשפטית למחדלים הנוראים. כולנו זוכרים שכאשר הרמטכ"ל ביקש להזהיר את ראש הממשלה על מצב הצבא והמציאות הביטחונית, נתניהו סירב לראות את פניו. ההצבעה בדבר תיקון חוק היסוד שנועד לסייע לו פוליטית הייתה חשובה יותר. פעולותיו של נתניהו לאורך השנים האחרונות הביאו לפגיעה חמורה בלכידות החברתית של החברה הישראלית ובכלכלתה, ולפגיעה קשה בצה"ל וביכולת ההרתעה של ישראל והן מצטרפות למורשת ארוכת שנים של יצירת שנאות ומדנים בין חלקי החברה.
אכן, את חשבונה של החברה הישראלית עם נתניהו יהיה צורך לעשות לאחר תום המלחמה.
עתה, הגיעה העת שנתניהו יפעל לכל הפחות כמו בנט, ושהחלטותיו לא יגרמו לנו לומר שקורבנם של מאות ההרוגים ואלפי הפצועים היה לשווא. הגיעה העת שמדינת ישראל תזקוף את קומתה ותטפל בבעיותיה הקיומיות שלא בדרך של עצימת עיניים, אי קבלת החלטות וגלגול בעיות לעתיד. הקמת קבינט מלחמתי והיענות לדרישתו המוצדקת של גנץ לקבל מעמד בעל משקל מיוחד בקבלת ההחלטות, היא אינטרס ציבורי של כולנו. לנתניהו אין היכולת לקבל בעצמו את ההחלטות הנכונות, והאסון שפקד אותנו הוא פרי כישלונו. יש לחתור להקמתה המיידית של ממשלת חירום לאומית, שבה גנץ ואייזנקוט יקבלו מעמד משפיע בקבינט המצומצם ובקבלת החלטות בתחום הביטחון.
מזכיר הממשלה, עו"ד יוסי פוקס, כתב שהמלחמה הנוכחית בעזה תהיה המלחמה הראשונה אך גם האחרונה. אם ביבי יתנהג כפי המצופה מראש ממשלה אחראי, ואם ייתן לגנץ ולאייזנקוט מעמד משפיע אמיתי בקבינט המלחמתי, כי אז קיים סיכוי שמזכיר הממשלה יצדק בדבריו. לו יהי.
