ברגע זה של משבר בעם ישראל, אנו מתחילים לקרוא מחדש את ספר בראשית. קשה לדמיין איך נתמודד עם שבת ואיך נביא את רוחה והשראתה אלינו? איך נתניע את מעגל הקריאה בתורה השנה, כאשר אנו המומים וכואבים, אבלים ומבוהלים? כשמאורעות הימים האחרונים בישראל קורעים קרע הולך ומעמיק בלבנו בכל יום שעובר, באיזה הלך-רוח נפתח שוב את ספר התורה? בתלמוד הירושלמי (חגיגה ב':א') מובאת אגדה ובה הערה יוצאת-דופן, בה נשאל - מדוע מתחילה התורה באות בי"ת ולא באות אל"ף, האות הראשונה בסדר האלפבית? התשובה לשאלה, אומר התלמוד הירושלמי, קשורה למילים נוספות המתחילות באותן אותיות. אל"ף היא האות הפותחת במילה "ארירה" (קללה), בעוד שבי"ת היא האות הראשונה במילה "ברכה". לפיכך עדיף היה שהתורה תתחיל באות בי"ת ולא באות אל"ף. כפי שמצוין ב"תורה תמימה" [בראשית א', א' (ד')], התלמוד הירושלמי מגיב לשאלה משונה באמצעות תשובה מוזרה עוד יותר. נכון שהמילה העברית לקללה מתחילה באות אל"ף – אבל כמוה עוד שלל מילים אחרות בעלות מובנים חיוביים, וההיפך נכון גם לגבי האות בי"ת! סוברת ה"תורה תמימה" שכנראה יש לאגדה זו משמעות נוספת מתחת לפני השטח, המתייחסת לסמליות של אותן אותיות. וברוח זו, לדעתי, ישנה משמעות רבה לכך, שהתורה מתחילה באות בי"ת, שכן בהיותה האות השנייה בסדר האלפבית, האות בי"ת מסמלת את ה-"ביחד". בעולם שבו אנו חיים, יש צורך בשותפות – עלינו לשתף פעולה בינינו על מנת לשפר את העולם, ולשתף פעולה עם הקב"ה בה בעת. לו היה העולם נוסד על אל"ף, על "אחד", על הפרט לבדו, הוא פשוט לא היה עומד. המחויבות לסולידריות ולשילוב כוחות היא בבסיס קיומנו בעולם. כשאני מביט סביב על הגבורה והאחדות שהפגין עם ישראל במהלך הימים הכואבים האחרונים, אני מתמלא בהשראה בתוך כל היגון והייאוש. מאות אלפי חיילי מילואים גויסו, ובהם רבים שהגיעו מחוץ לארץ כדי להתייצב בחזית. אלפים רבים נוספים התגייסו לתמוך במשפחות הלוחמים והנופלים. קהילות יהודיות בארץ ובעולם מבשלות ארוחות, אוספות ומחלקות ציוד, ותורמות כספים. כיכר דיזנגוף, שביום כיפור הייתה מוקד של פילוג, הפכה לנקודת איסוף מזון ומוצרים אחרים שלהם זקוקים חיילי צה"ל, שנאספים במשותף על ידי דתיים וחילוניים. שסעים, שאך לפני ימים אחדים קרעו את האומה, הונחו בצד על מנת שנתמודד עם אתגרי הימים הקשים האלה יחד. אזרחים עושים את דרכם לנקודות מסירה, לבסיסים צבאיים, לבתים שיושבים בהם שבעה, לבתים של הורים יחידניים, ולחתונות שנערכות בחצרות – וכולם פועלים יחד בתחושה של מטרה משותפת וזהות אחידה. אל"ף – ההתמקדות של אדם בעצמו – היא הדרך הבטוחה ל"ארור" – לקללה וכליה. רק דרך בי"ת, דרך הסולידריות שלה היינו עדים השבוע ושלה נמשיך להיות עדים גם בימים הקשים שלפתחנו, נצליח להפיח חיים בעמנו הדואב והמיוסר. הרגע טרגי והבלתי-נתפס הזה בו אנו מצויים, למרות הסבל, הוא עדות לסולידריות ולנחישות המשותפת לכולנו, ומהווה קריאת השכמה לבל נאבד את מה שמאחד בינינו. הכותב הוא נשיא וראש מוסדות 'אור תורה סטון'
