בשמחת תורה סיימנו את התורה כולה והשבת שבת בראשית אנו מתחילים אותה מהתחלה. השנה לאחר שבת שמחת תורה הנוראה מכל, המשמעות הסימבולית קבלה משמעות חדשה ועמוקה. "להתחיל מבראשית" פשוטו כמשמעו כמילות השיר של נעמי שמר. מדהים לשמוע שכל הפרדיגמות הקודמות קרסו והעם כולו ביחד התעשת והתאחד, הרבה לפני ממשלת החירום שקמה. וטוב שקמה. שותפות הגורל היהודי הביאה ישראלים רבים מכל העולם, וכולם התגייסו בצו 8, חיילים כאזרחים. רוח יהודית וישראלית המלמדת שעדיין המדינה חיה וקיימת, בניגוד לתחושות שמלאו אותנו ייאוש בשנה האחרונה. יש לברך על הקמת ממשלת החירום שנאומי נתניהו, גלנט וגנץ היו מיוחדים ומרגשים במיוחד. לפיד וליברמן עדיין בחוץ אבל יש לקוות שבמהירה בימינו הם יצטרפו. האירוניה ההיסטורית היא שכל הזמן מזכירים את סמוטריץ ובן גביר כדגל אדום שאי אפשר להשלים עם קיומו, בשעה שכולם היום מאוחדים בהבנה שיש צורך בשיטוח עזה ומיטוט החמאס, ומאמצים גישה הרבה יותר לוחמנית מקיצוני הימין. ההתבטאות המתלהמת של סמוטריץ לשרוף את חווארה נשמעת היום צמחונית לעומת מה שמתבצע ומתוכנן בעזה. זו אכן דילמה איך ומתי מגיבים ככה לטרור, אבל נראה שהשפה המזרח תיכונית הופנמה היטב בציבור הישראלי בעקבות איימי היום הנורא בשמחת תורה. הציבור עוד ישפוט את מחרימי האחדות, כמו שיבוא בחשבון עם האחראים למחדל הנורא. אבל עוד חזון למועד. רצוי לדחות ככל האפשר את היום שאחרי ולא להתעסק במה שיקרה ברמה הקונקרטית. חשוב להתמקד במלחמה הנוכחית עד לניצחון. אי אפשר להתעלם מהקולות הצורמים מהעבר הקרוב, וניתן לזהות אותם כמלוות את הרוח הישראלית המחודשת. ניתן גם לזהות נסיון מניפולטיבי ליצור משוואה בין הרוח הישראלית הנפלאה שחזקה יותר מהפוליטיקאים והיא זו שהגינה כאשר הצבא עוד לא היה, עם קולות המחאה. חולצות אחים לנשק בולטות בגל המתנדבים, וטוב שהם תורמים, אבל רצוי שיבואו כמו הרוב ללא סממני זיהוי אירגוני כזה או אחר. ניתן לקוות שהמניפולציה הזולה הזו לא תפגום בתזמורת הכללית ובגדול כל פעילות חיובית חשובה. עדיין בתמונה הכללית עדיין שולט הלחן של התיקווה ודגלי ישראל במתכונת המלאה והלא מחאתית. הטראומות האישיות הן קשות והן צריכות להיות מלוות בטיפול בטווח הקצר והמיידי, ובהמשך לאורך זמן. הטראומה הקןלקטיבית כבר נוכחת וקיימת וניכרת בשיח הציבורי, אבל חשוב להשליך מבט קדימה ולראות את האופק החיובי שעשוי לנבוע ולנבוט מתוך הטראומה. הכיוון צריך להיות קדימה. ניצחון צבאי מוחץ וברור, מה שצה"ל כבר לא משיג שנים רבות. כל זאת בשל פרדיגמות שגויות שמלוות אותנו שנים רבות. המבצעים החוזרים ונשנים בעזה הם רק הדוגמא המוחשית להחריד, אבל ביהודה ושומרון גם מתנהלים לפי פרדיגמה שכבר הרבה זמן לא מוכיחה את עצמה. גם מול החיזבאללה מתנהלת שרק דוחה את העימות הנורא, שעלול להיות גרוע מעזה. גם בתוך הצבא יש צורך בשינויים, שהסרבנות בשל המחאה חשפה את הצורך לשלב אוכלוסיות מגוונות יותר ביחידות הקרביות האיכותיות. בתחום במודיעין דרושה הבנה יותר מדוייקת ואמינה של אויבינו, עם דגש יתר לא רק על טכנולוגיות אלא גם מבחינה תרבותית ופסיכולוגית. דרושה התארגנות אזרחית חדשה. להתחיל מבראשית בתחום המשפטי. כאן יש כבר בסיס בעקבות הרפורמה המשפטית. כבר כיום מתקיימת קבוצה כזו "בראשית" של משפטנים ואישי ציבור שטוענים כבר מזמן שהפערים בין הצדדים הם מיזערים וניתנים יחסית בקלות לגישור. בעקבות המחאה רבות דובר על החוזה בין המדינה לאזרחים. חשוב לחזור לבסיס ההצדקה והצורך בקיום המדינה, וההתגייסות האחרונה למלחמה מלמדת עד כמה הבסיס מובן מאליו וברור יותר ממה שהיה נדמה. העם היהודי הצביע ברגליים. ועדיין דרוש ליבון ודיוק בנוסחאות האזרחיות הבסיסיות. להתחיל מבראשית כפשוטו. היינו עדים לכמה וכמה אירועים מכוננים ומרגשים כמו נאום ביידן, ונאומי נתניהו גלנט וגנץ בהקמת ממשלת החירום והאחדות. אירועים יהודיים מובהקים ומרוממים ותשובה מוחצת לזהותה היהודית של מדינת ישראל. עדיין ניתן לחוש במשקעי העבר אבל עוצמת הטראומה היא כזו שכנראה תפוגג ותמוסס הרבה, ויצטברו חוויות חיוביות של התמודדות ואחדות שתגבר על תחושות הכעס והשנאה שליוו אותנו בשנה האחרונה. מצער שכמו תמיד האויבים, הפרעות והצרות הם אלו שכופים עלינו לחזור לעצמנו ולכונן מחדש את קיומנו ועצמאותנו.
