א. כמה אנו נושאים בזיכרוננו את פרעות תרפ"ט בחברון ורחבי הארץ ו133 הנרצחים בהן. חשבנו שתקום מדינה ומאורעות כאלה לא יישנו. כעבור כמעט מאה שנה ו75 שנה לקיום המדינה - וקיבלנו פרעות חמורות פי עשרה. ב. חיות החמאס באו כדי לרצוח, לשרוף להרוס ישובים פורחים על תושביהם. אנחנו מטילים כרוזים על צפון הרצועה, מזהירים את תושביהן מראש מפני הבאות אם לא יתפנו. ג. פינינו את הרצועה ב2005 לקווי 1967, חשבנו שתיהפך למשהו כמו סינגפור בסיוענו. קיבלנו גלי טרור בעוצמות בל ישוערו שלא היינו מקבלים אילו נשארנו שם, על ישובינו. ד. עזה היא לקח ליו"ש. היכן שצבא ישראל שולט, יכולת הטרור מוגבלת. היכן שהוא מחוץ לשטח, ההתארגנות למלחמת טרור נעשית בלא מורא. ה. כל נסיגה ביו"ש, תגביר את הטרור נגדנו. כפר-סבא עלולה להיות כמו שדרות. כביש 6 ייסגר. ו. עזה היא ההוכחה – ואין אויבינו מסתירים אותה – שהשאיפה היא להשמדת מדינת ישראל. כל נסיגה ישראלית, כפי שהיה בדרום לבנון וברצועה, מגבירה את הלוחמנות הטרוריסטית נגדנו. ז. תוך כדי כל מלחמה חוזרת ועלה השאלה: היכן ההסברה? גם עכשיו, לאחר הניצחון, נמשיך להזניח בעת של שקט את חזית ההסברה. ח. רדיקליזם דתי מסוכן מאוד. במיוחד איסלאמי. במיוחד שיעי. מאז עליית האיסלאם הוא נלחם ב"כופרים". במיוחד – היהודים. הטבח בעוטף אינו שונה מטבח שבטי אל-ח'יבר היהודים במאה השביעית. ט. השלום חשוב, הסכמי השלום מבורכים, אבל שלום בין ההנהגות אינו שלום בין העמים. ישראלים נוסעים לארצות ערב עימהן יש לנו הסכמים, ערבים מירדן, מצרים או האמירויות מדירים רגליהם ממדינת היהודים. י. "אפילו במלחמה יש חוקים" - התריס מזכ"ל האו"ם גונטרש נגד ישראל, לא נגד החמאס, הפועל כידוע בהומניות ולפי כללי האו"ם. האו"ם כתמיד - זירה אנטי ישראלית.
