כמעט שבועיים חלפו מאז טבח שמחת תורה, עוד יישפכו נהרות של דיו על המחדלים והאסונות, לצד מעשי הגבורה והניסים. בינתיים, כך נדמה, ישראל שוקלת בזהירות את צעדיה. מי שהפתיע מהרגע הראשון, לפחות לפי גלי ההתלהבות שליוו את דבריו, היה הדוד סם ביידן. הנשיא שעד לפני רגע סיפרו לנו שהוא בנתק עם נתניהו, מעדכן כמעט על בסיס יומי על שיחות בינו ובין ראש הממשלה, משל היה אלברט בורלא. ביידן הספיק מאז אותו נאום מרגש לצייץ אינספור פעמים בעד ישראל, לשלוח הנה שתי נושאות מטוסים, להריץ את חברי הקבינט שלו לסיור סטייל 'תגלית' ואז להחליט שהוא מגיע בעצמו לזירת הקרבות. כמו שזה נראה, הוא עוד צפוי לבקש מקום בקבינט המלחמה כמשקיף אורח, בין דרעי לאיווט. מה מסתתר מאחורי החיבה והחיבוק המופלאים כל כך? מבלי לזלזל כמובן בהשפעתם ובמשמעותם. נראה שלא מדובר רק בתמונות הזוועה שנשלחו בדיוור ישיר לבית הלבן וגם לא בעובדה שהנשיא מוקף ביהודים מכל צדדיו (גם חתנו וגם כלתו, בנוסף לבן זוגה של סגנית הנשיא ולמזכיר המדינה). הסיפור פשוט בהרבה: ביידן נכנס כעת לשנת בחירות כשהוא מקרטע והתמיכה בו מגרדת את תחתית החבית. בכמעט כל סקר שנערך בחודשים האחרונים, כל מועמד בפריימריז הרפובליקני מנצח אותו או לפחות מחלץ שוויון. אם נתחשב בשיטת האלקטורים האמריקנית, המעניקה יתרון קל מובנה למועמדים הרפובליקניים, אפשר לקבוע בוודאות שהנשיא בצרות צרורות. שני הסיפורים שהרפובליקנים צפויים להציף כדי לחבוט בו, הם הבריחה המבוהלת מאפגניסטן והתמונות הבלתי נשכחות של פליטים אפגנים זולגים מכנפי מטוסים אל מותם, והכישלון המהדהד בחזית האוקראינית, שם כל הסיוע המערבי לא מצליח לבלום את המעצמה השוקעת של פוטין כבר קרוב לשנתיים. שני הסיפורים אמורים לצייר את ביידן כנשיא שמדיניות החוץ שלו נכשלה, וכאחד שלא מסוגל להתמודד עם טרור. והנה, הגיע לו העימות בין ישראל לחמאס בדיוק בזמן ובדיוק במדינה האהובה על אותם רפובליקנים. עכשיו הוא יכול להראות להם כמה הוא יעיל נגד הטרור - נאומים, ציוצים, ראיונות, שיחות זום, נושאות מטוסים, ביקור נשיאותי. כל מה שאפשר. ביידן ימצה כל דקה וכל פריים מהאירוע. תאמרו, מה רע? סופו של דבר, נשיא ארה"ב - גם אם בגלל האינטרסים האישיים שלו - נחלץ לטובתנו על מלא. הלוואי ככה כל יום. ובכן, אליה וקוץ בצדה. כמו דמוקרט טוב, מדובר בחיבוק דוב. ביידן לא מסוגל להעלות בדעתו מאבק שלא כולל 'מחוות הומניות', שאין בצדו שעון עצר ושישראל לא נדרשת בו לפעול בדקדקנות לפי "חוקי המלחמה הבינלאומיים". זה פשוט לא בתוכנה. גם כשמדובר בארגון טרור רצחני ושטני. במילים אחרות, עדיף נשיא רפובליקני מגדף שיאפשר לישראל יד חופשית במאבקה בטרור, על פני נשיא דמוקרטי שופע רטוריקה קסומה שמטיל כבלים על ידיו של צה"ל. נשאר רק לקוות שממשלת ישראל לא תתרגש מהמגבלות הנשיאותיות ותקיים את הבטחתה לאזרחים - השמדה של חמאס. לא פחות מזה.