הכניסה לקיבוץ בארי
הכניסה לקיבוץ באריYossi Zamir/Flash90

ביום אחד. עוד לפני שכף רגלו של חייל אחד דרכה בעזה.

כי עיקר הניצחון במלחמה איננו בשדה הקרב, אלא בתודעה. וכבר ביום הראשון של המלחמה התחולל כאן שינוי מהפכני בתודעה הישראלית שלנו. אפשר להצביע על שלושה שינויים דרמטיים שהביאו את הניצחון:

א. השינוי בתודעה החברתית. תראו איך אווירת הפלגנות שרבצה עלינו בימים שקודם המלחמה נעלמה כלא היתה. המתחים וחילוקי הדעות שבתוך העם התפרצו באופן קיצוני בהתלהטות חסרת מעצורים של שנאה יוקדת ואלימות חברתית הזויה. באה המלחמה, והעמידה הכול בפרופורציה: תירגעו, אין צורך לשנוא כל כך. יש לנו שונא משותף, שבאמת רוצח ושוחט אותנו. בבת אחת הוצף המכנה המשותף הרחב שמאפיל על הוויכוחים הקטנים. בבת אחת כולנו אחים. ואפילו הסרבנים הקשוחים ביותר התגייסו ללא מילה.

ב. השינוי בתודעה הלאומית-מדינית. אם היו עוד כאלה שלא הסיקו את המסקנות הנכונות מתוצאותיה של המדיניות הפייסנית ביחס לבעיה הפלסטינית, שראשיתהּ בעיוורון ההתנתקות והמשכהּ במדיניות ההכלה של ה"טפטופים" מעזה; אם היו עוד כאלה שעדיין שגו בדמיונות אפוקליפטיים על תהליכי שלום ואחוות עמים; אם היו עוד כאלה שחשבו שאנחנו הכובשים והם המסכנים – באה המלחמה, והבהירה באופן החזק (והכואב) ביותר שאפשר היה: אין כאן שני עמים או שתי מדינות. יש כאן מדינה אחת שבונה חיים וטרור רצחני שעושה הכול כדי למחוק אותה. כל כך מרגש לראות איך כל יפי הנפש, הוגי הדעות והמשכילים והנאורים מהצד השמאלי של המפה, שעד אתמול הפריחו סיסמאות על "מזרח תיכון חדש", מדברים היום בשפה אחרת לגמרי: על התגלמות הרוע של ארגון הטרור, שהתגובה היחידה למעשיו היא חיסולו.

ג. השינוי בתודעה הערכית-יהודית. אנו חיים בעידן הפוסט-מודרני והפוסט-ציוני, שבו הולכים הערכים המקודשים שלנו ונשחקים. ערפל סמיך מטשטש את הראייה, וכבר לא כל כך ברור לחלקים גדולים בתוכנו מה ציוני בנו, ומה יהודי במדינה, ובכלל מיהו יהודי ומהן שאיפותיו. בא אויב אחד והעמיד לנו מראה מול הפנים: החמאס רוצח את ילדינו וזקנינו אך ורק בגלל שהם יהודים. האנטישמיות המזוויעה שפתאום צפה מתוך דפי ההיסטוריה של עמנו מיישרת את כולם בקו אחד: כולנו יהודים, בני עם אחד, הנלחם על ארצו ועל מולדתו.

תראו איך גם הרחוקים ביותר מכריזים היום בגאווה על השתייכותם לעם היהודי, הוא הריבון של מדינת היהודים. אנטישמיות רעה מולידה יהודי גאה. מסכת הערכים מתחילה להתבהר. הזהות היהודית המתחדשת מקרבת אותנו מרחק נגיעה אל חזרה בתשובה רחבה יותר: חזרה לשורשים היהודיים מבשרת חזרה לערכים האמוניים. עמך עמי – ואלוהייך אלוהיי. המשיח אוטוטו בפתח.

מלחמת ששת הימים חוללה מהפך היסטורי: מאימה ופחד בימים שלפני, שבהם קידשו גנים ציבוריים לבתי קברות וביקשו מהיורד האחרון שיכבה את האור – לתהילת עולם ולהערצה בינלאומית בימים שאחרי. תוך שישה ימים. המלחמה שלנו גדולה פי שישה: תוך יום אחד בלבד, יום שמחתה של תורה, התהפכה התודעה הישראלית מן הקצה אל הקצה.

"רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם" (עמוס). כשעם ישראל סוטה מדי מן הדרך, באות הבעיטות (הקשות) של הקב"ה, ובבת אחת מחזירות אותנו אל התלם.

ניצחנו!