כאשר האזנתי השבוע לדבריו המרגשים של הסופר הבריטי דאגלס מארי, בפני פורום המנהיגות היהודית בלונדון, קלטתי בבת אחת את הממד המשיחי של המלחמה הגדולה שאנו נמצאים בעיצומה.

למי שלא האזין לדבריו, להלן ציטוטים נבחרים מתוכם (התרגום לעברית באדיבות אליזבט רימיני). לאחר שהודה לאלוהים על הזכות להכיר יהודים שונים במהלך חייו אמר את הדברים הבאים:

"הכרתי יהודים אשכנזים ויהודים ספרדים, הכרתי יהודים חילונים, יהודים אורתודוקסים, חרדים, יהודים חב"דניקים ואפילו כמה רפורמים. לכל ההבדלים הללו יש חשיבות רבה לרבים מכם, ולכל האנשים שמתווכחים איתם. אבל הם לא היו חשובים אף לא במעט למחבלים שפרצו לישראל בשבת.

"לא היה אכפת להם אם הם הורגים יהודים חילונים או יהודים דתיים. מצביעי ליכוד או מצביעי יש עתיד. לא היה אכפת להם מה הדעות של האנשים שהם הורגים. אם הם היו בעד הרפורמות השיפוטיות האחרונות בישראל או נגדן. אם הם היו מהאנשים הבודדים שמאמינים שהם לא יודעים איך לנהל את המדינה או שהיו משמונה מיליון האנשים שמאמינים שהם כן יודעים איך לנהל את המדינה. כל מה שהיה אכפת למחבלים הוא שקורבנותיהם היו יהודים. זה הכול. הם היו צריכים להיות יהודים".

החוש היהודי

במהלך דבריו סיפר על מפגש אישי מיוחד שהיה לו עם רבה של בריטניה לשעבר, הרב יונתן זקס זצ"ל: "פעם שאלתי את הרב יונתן זקס ביחידות, מה הוא חושב שזה אומר להיות יהודי, והוא ענה, באופן אופייני, בציטוט של מישהו אחר, במיוחד הוא ציטט את ידידו הפילוסוף הגדול ישעיהו ברלין המנוח. הוא אמר: דאגלס, ישעיהו ענה פעם על השאלה הזו, כששאלו אותו באומרו: להיות יהודי זה להיות בעל חוש היסטורי.

"והסתכלתי על הרב יונתן, וידעתי שיש עוד משהו, הוא הטה את ראשו, ואמרתי: ומה אתה חושב? הוא אמר, אני חושב שישעיהו כמעט צדק. ואני אמרתי, אז מה התשובה שלך? הוא אמר: להיות יהודי זה להיות בעל זיכרון. עכשיו, זיכרון יכול להיות נטל. לאנשים מסוימים זהו נטל כמעט בלתי אפשרי. אבל הוא גם ברכה.

"כי אם אתם כעם, אתם כיחידים, יודעים מה היה קודם, אתם יודעים שהעם היהודי היה כאן פעמים רבות בעבר, במצבים גרועים הרבה יותר ופעמים רבות מספור... העם היהודי יכול לכל אחד מאויביו במשך אלפי שנים. הם האריכו ימים יותר מכל אחד מהאויבים שרצו להשמיד אותם, מפרעה ועד היטלר. והם יוכלו גם לאויב הזה. ואני אומר את זה בוודאות מוחלטת..."

עם ישראל חי

את דבריו חתם בדברים המרגשים הבאים: "הרשו לי להגיד עוד דבר אחד וזה הדבר העיקרי שרציתי להגיד לכם הלילה. שאתם לא לבד, שאתם לא לבד. הדבר הכי עצוב ששמעתי בימים האחרונים היה כמה חברים יהודים שלי, בישראל ומחוץ לישראל, שאמרו: 'זה תמיד ככה, אנחנו תמיד לבד'.

"ורק רציתי לומר, שזה לא המקרה... כל העולם התרבותי עומד מאחורי המדינה היהודית היום... יש מיליונים רבים של אנשים, אנשים מתורבתים, במדינה הזאת וברחבי העולם שגם נמצאים איתכם.

"גם אני מדבר בשם עצמי, כשאני מצטט, אם יורשה לי לצרף, את אחת השורות האהובות עליי בכתבי הקודש, ממגילת רות. כולכם מכירים אותה: 'כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי'.

"ואני אומר לכם זאת בוודאות גמורה. אם הם ימשיכו לבוא בשבילכם, אני אגיד לכם את זה: הם עשויים לבוא בשביל הציוניים, טוב מאוד, אני ציוני. אולי ימשיכו לבוא בשביל הישראלים, טוב מאוד, אני ישראלי. הם עשויים לבוא ברציפות בשביל היהודים, טוב מאוד, אני יהודי. עם ישראל חי!"

ציונות של גאולה

לפני חמישים שנה, בעקבות מלחמת יום הכיפורים, יצא לאור ספרו של ראש ישיבת הר עציון, הרב יהודה עמיטל זצ"ל, "המעלות ממעמקים". ראשיתו של הספר מכילה שיחות שונות שהעביר הרב עמיטל לתלמידי ישיבת הר עציון ולחייליה במהלך המלחמה ואחריה. מומלץ מאוד לעיין בשיחות הללו בימים אלה. מדהים ומכאיב לגלות עד כמה הן רלוונטיות גם היום, חמישים שנה אחרי. באחת השיחות מנתח הרב עמיטל את שורשי הקונספציה השגויה שהובילה את מדינת ישראל למשבר של אותם ימים:

"רעידת אדמה שעליה מדברים בימים אלה איננה תוצאה של ערעור התפיסה הביטחונית או התפיסה הפוליטית כל עיקר, אלא ערעור האלף בית של עצם התפיסה הציונית הלאומית. ובמידה שציוניים דתיים הזדהו עם התפיסה הזאת, ואמנם הזדהו עמה במידה רבה, אלא שהוסיפו לה שתי מילים משמעותיות, בעזרת השם – הרי הם שותפים למשבר, למבוכה ולמועקה הפוקדים את הציבור החילוני."

האלטרנטיבה לתפיסה הציונית החילונית מכונה לדברי הרב עמיטל "ציונות של גאולה", ומבשרה ופרשנה הגדול היה לדבריו הרב קוק זצ"ל; "ציונות זאת לא באה לפתור את שאלת היהודים על ידי כינון מדינה יהודית, אלא משמשת מכשיר בידי ההשגחה העליונה לקדם את ישראל לקראת גאולתו. ישוב ארץ ישראל על ידי קיבוץ בניה לתוכה, הפרחת שממונה וכינון עצמאות יהודית בתוכה הם שלבים בתהליך הגאולה. מגמתה הפנימית איננה נורמליזציה של עם ישראל להיות עם ככל העמים, אלא להיות עם קדוש, עם אלוהים חיים, אשר מרכזה ירושלים ומקדש בתוכה. כי עת לחננה כי בא מועד".

את נוראות המלחמה רואה הרב עמיטל כחלק מהתהליך המשיחי: "מה שמתגלה לעינינו היא ראשית התגשמותו של החזון הנבואי של שיבת ציון. הצעדים הם צעדי משיח. ואף על פי שיש שמתלווים להם יסורים, הצעדים בטוחים והמהלך ברור, כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו. הגיעה השעה שהציונות תפנה את מקומה לציונות של גאולה גם בתודעתנו" (עמ' 41–43).

המלחמה על ירושלים

מדהים עד כמה היו נכונים דבריו אז ועד כמה ההשלכות לסמיות העיניים שהובילו למחדל הנוכחי אחוזים באותה קונספציה "חילונית" שגויה, המנסה לנרמל את שאיפותיו הדתיות של האויב בטרמינולוגיה מערבית־חילונית־פרגמטית. האויב האכזר סימן את המטרה הברורה כשקבע בשם המלחמה את יעדה מבחינתו – "מבול" או "שיטפון" אל־אקצא. היעד הסופי אחד הוא: ירושלים.

וכפי שכתב הרב עמיטל בשיחה אחרת: "מלחמה על ארץ ישראל היא מלחמה על ירושלים. סיפרתי פעם אחת את הסיפור שעתה ניתן לו אישור מפיו של אותו צורר, חסנין הייכל. אחד הדיפלומטים החשובים ביקר לפני שש שנים אצל שליט מצרים ובא אחר־כך לירושלים ואמר לראש העירייה: תדע לך, הבעיה העיקרית היא ירושלים. לא התעלה, לא סיני, ולא שארם א־שייך, רק ירושלים! אמר ראש העיר: נדהמתי, אצלו? גם במצרים? אמר לו: כן, רק ירושלים היא הבעיה, גם אצל המצרים" (שם עמ' 19–20).

באכזריותם הבלתי נתפסת שמטו רשעי עולם אלה את זכות קיומם על פני האדמה. וכלשון התורה בפרשת נח: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ". וכדברי אור החיים הקדוש על פי המדרש: "פירוש חמס הוא כללות הרשע בו גזל בו גילוי עריות בו שפיכות דמים בו עבודה זרה...". המבול שבו ביקשו הרשעים הללו לשטוף אותנו, ישטוף אותם מן העולם ויכרית אותם מן הארץ.

יש מהגויים כמו דאגלס מארי, שכבר הבינו את התפקיד הגדול שלנו ועומדים לצידנו במערכה הגדולה. כעת נותר רק שגם אנחנו נבין את הייעוד העולמי וההיסטורי שבעבורו התרגשה עלינו כל המערכה הקשה הזאת.