בעקבות הטבח הנורא של חמאס ותומכיו בתושבי העוטף וחטיפת אזרחים ואזרחיות תמימים נשמעות קריאות לנקמה בתושבי עזה, אולי אף נקמה מוחלטת, אולי כפי ששמעון ולוי נקמו באנשי שכם לאחר שהללו חטפו את אחותם.
מן העבר השני נשמעות קריאות בעולם מהן עולה כי לישראל אסור להילחם בחמאס בשל הפגיעה הקשה שנגרמת ואשר תיגרם בהמשך לאזרחים לא-מעורבים.
אין ספק שלמדינת ישראל הזכות, ולמעשה החובה, להגן על ריבונותה ועל חיי אזרחיה מפני החמאס, שהוכיח כי ברצונו וביכולתו לטבוח באזרחי המדינה. השאלה שמעסיקה רבים היא האם נכון להכות בתושבי עזה ללא הבחנה, כמו שמעון ולוי, האם להימנע כליל מלחימה בשל הנזק הוודאי לאזרחים לא-מעורבים, או שמא עלינו להכפיף את עצמינו לדרישת "המידתיות" של המשפט הבינלאומי והמוסר האוניברסלי. על פי דרישה זו, הפגיעה באזרחים בלתי מעורבים צריכה להיות במידה שאינה עולה על הנדרש, שאינה מוגזמת בנסיבות העניין.
בקרוב נקרא בפרשת השבוע את סיפור סדום ועמורה שבו שאל אברהם את אלוהים את אחת השאלות המפורסמות ביותר בהיסטוריה "האף תספה צדיק עם רשע?" אנשי סדום על פי חז"ל חטאו בעבירות מין, לקו באכזריות ורשע נוראיים ובגאווה. אין ספק שהפורעים חסרי הרחמים מעזה עונים על הקריטריונים הללו.
התורה בכל זאת מבליטה לאורך לא מעט פסוקים עד כמה המידתיות בענישה הייתה חשובה לאברהם, שבמפורש ביקש מאלוהים להבחין בין המעורבים לבין החפים מפשע (("צדיקים", בלשון המקרא). מעניינת אף יותר העובדה שאברהם התעקש לא רק על הצלת הצדיקים (המעטים) שחיו בסדום, אלא על מחילה לעיר כולה בזכות אותם צדיקים – ואלוהים קיבל זאת. רוצה לומר, הריגת אפילו הרשעים הגדולים של סדום ועמורה הייתה בלתי קבילה בעיני אלוהים אם הנזק האגבי לצדיקים היה גבוה מדי.
הסיפור הזה מציג את אבי האומה כמי שיש לו תחושת אחריות גם על אנשים שאינם מהעם שלו, וזאת בניגוד לנח שהתבשר על החרבת העולם כולו, ובכל זאת התעניין רק בהצלת משפחתו, מבלי להפגין אפילו טיפת סולידריות כלפי האחרים. מכיוון שלא סביר שבעולם של נח כולם, ללא יוצאים מן הכלל, היו בני מוות, דומה שהתורה רוצה לספר לנו משהו דווקא על אברהם, לבדל את אברהם כמוסרי יותר מנח בהיבט הזה, של הסולידריות עם בני האדם האחרים. אם כל זה נכון, אזי דומה שהיהדות כפי שהיא מתוארת בבראשית היא קריאה לסולידריות עם כל אדם, באשר הוא, לאו דווקא עם יהודים. שהרי מי שנהיה אבי האומה בסופו של דבר הוא אברהם ולא נח.
מעניין שלמרות שחז"ל חלוקים לגבי מהם עשרת הניסיונות בהם עמד אברהם, הם אינם חלוקים שהעימות הזה, אולי העימות המפורסם ביותר בהיסטוריה בין אדם ואלוהיו, אינו אחד מעשרת הניסיונות. וזה מוזר כשמשווים זאת לניסיונות האחרים שאברהם נדרש לעמוד בהם, ובמיוחד לעקידת יצחק, בה אברהם דווקא שותק ולא מתווכח אל מול ההוראה הלא מובנת לעקוד את בנו.
בכל זאת נראה מהכתוב שדווקא כן מדובר באיזשהו ניסיון. בצורה יוצאת דופן הכתוב מתאר שאלוהים אמר, אולי למלאכים, "המכסה אני מאברהם אשר אני עושה"? בצורה לא ממש אופיינית התורה מתארת שאלוהים מתכוון לדווח מראש לאברהם על תוכניתו להשמיד את סדום ועמורה. הרב זקס, מי שהיה הרב הראשי של אנגליה, טוען שבכך אלוהים מזמין את אברהם להתעמת איתו על המידתיות הראויה בענישת סדום ועמורה.
באותו המקרה האפשרות של הימצאותם של עשרה צדיקים הצדיקה לדעת שניהם, אברהם ואלוהים, את הצלת הערים על חוטאיהן, אם כי כידוע לבסוף לא נמצאו עשרה צדיקים. מכיוון שברור שאלוהים ידע שלא יימצאו עשרה צדיקים בסדום, הרי שמטרת השיחה הזו לא הייתה יכולה להיות שאברהם ילמד את אלוהים על הגבולות המוסריים של דרישת המידתיות, אלא לעודד את אברהם, ואת כולנו, לחשוב עליה, ובכך לעצב את דמותו המוסרית של אברהם למען הדורות הבאים. בהמשך למגמה הכללית של התורה לבנות את אברהם כאבי האומה, הסיפור על סדום ועמורה מתאר את אברהם כמי שמגלה אמפתיה לבלתי-מעורבים בשתַיִם מן הערים האכזריות ביותר שראתה האנושות.
אמנם אנשי סדום לא פגעו באברהם ומשפחתו וייתכנו כמובן פירושים אחרים לכוונתו של אברהם, אבל לפחות לפי הפרשנות שהצענו, הדאגה לבלתי-מעורבים אינה המצאה של "המוסר המערבי" אלא מצויה כבר בספר בראשית. אלוהים מוכן להותיר את סדום ועמורה המרושעות על תילן אם המחיר של הריסתן גבוה מדי במונחי פגיעה בחפים-מפשע אפילו לגבי סדום ועמורה, אלוהים מסכים עם אברהם שאי אפשר פשוט למחוק אותן מעל פני האדמה בלי להתחשב בפגיעה בחפים-מפשע.
בין "השטחת עזה" לבין הימנעות מוחלטת מפעולה צבאית מוצדקת רק בשל הפגיעה באזרחים קיים טווח רחב של אפשרויות, שנופלות תחת המושג מידתיות. מה בדיוק גוררת מידתיות הלכה למעשה הוא עניין שחורג מגבולות מאמר זה.
הכותבים: רונן אברהם הוא פרופסור למשפטים בפקולטה למשפטים בתל אביב. דניאל סטטמן פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה.
הכותבים הם פרופ' רונן אברהם והפרופ' דניאל סטטמן
