על משמעותו של התמרון הקרקעי שמתמקד לפי שעה בכוחות שריון לצד סיוע חי"ר והנדסה, שוחחנו עם אל"מ במיל' רונן איציק, מח"ט שריון בעבר וכיום איש תנועת הביטחוניסטים. תמרון, מסביר איציק, הוא מושג שטומן בחובו מגוון אפשרויות פעולה שאינן בהכרח ידועות לציבור הרחב המבינים את המונח באופן שונה. כל אפשרות פעולה שכזו משיגה יעד אחר וכולן נמצאות תחת הכותרת של 'תמרון קרקעי'. בדבריו מתמקד אל"מ איציק בשלושה מתווים עיקריים שלהערכתו יהוו חלק מהפעילות הצה"לית אותה נפגוש במהלך השבועות הקרובים. התמרון הראשון הוא 'תמרון פשיטה', "תמרון פשיטה אומר מהלך קרקעי של כוח בעוצמה שנכנס למקום מסוים, פוגע במקום פגיעה או לוקח נכס וחוזר לשטחנו. תכלית הפשיטה היא הגעה להישג ולצאת מהשטח". לפעולה שכזו "יש יתרונות רבים, הפעולה ממוקדת והולכת למקום ספציפי, לוקחת את מה שהיא צריכה לקחת או פוגעת במה שהיא צריכה לפגוע ויוצאת מהשטח. הפשיטה לא נשארת חשופה ללחימת אויב כתגובה. פשיטה מתאימה בחילוץ בני ערובה או אחרי מידע על מקום מסוים שיש להשמיד אותו ואחר כך לצאת החוצה. מדובר בהישג מערכתי שלא דורש להישאר בשטח. מבצעים, משיגים את ההישג ומנתקים מגע. כך ממקסמים את ההישג וממזערים את האיום על הכוחות שלך כי לא מאפשרים לו לזנב בהם". פשיטות שכאלה היו לרוב בין אם על ידי כוחות קומנדו ובין אם על ידי כוחות שיריון. "לרוב מדובר בשילוב של שריון רגלי והנדסה. השילוב יודע לתת מענה לבעיות שיכולות להיווצר בהיתקלות עם אויב". תמרון נוסף שאליו מתייחס איציק הוא תמרון לשם כיתור או מצור. "המשמעות היא כניסה עם הרבה כוחות וסגירת המרחב שרוצים לטפל בו היקפית, כך ששום דבר לא יכנס לשם ולא ייצא משם. דרך האחיזה בשטח מבלי להיכנס לעומקו אלא מהסגירה ההיקפית מייצרת לחץ ובתוך אותו תא שטח נוצרים היבטים שונים כמו למשל השת מודיעין שלא היה קודם, בין אם דרך תצפית, דרך האזנה או כל דרך אחרת, מה שמאפשר לכוח לצאת לפשיטה ולחזור לאותו מרחב כיתור, כלומר שיש כאן שילוב של השניים". במבנה שכזה "התמרון הוא בכך שכל הכוחות הסוגרים את המרחב נכנסים לחיכוך עם אויב על אותה טבעת סגירה. הכוח שנע וסוגר את קו הבתים הוא חלק ממהלך מתמרן, נתקל באויב ופוגע בו, אבל הוא רכיב אחד מהמצור. היתרון הוא כשמדובר באויב לא גדול וללא משאבים וניתן להגביר עליו לחץ בלי להתמודד עם מארבים ומטענים שהוא מכין. אתה חונק אותם ואוסף מידע בלי להיחשף למלכודות שהאויב מכין". התמרון השלישי שאליו מתייחס איציק הוא תמרון לשם כיבוש, שמשמעותו החלטה הקובעת שהדרך היחידה להתמודדות עם הבעיה היא השתלטות מלאה על השטח. לשם כך נדרשת כניסה עם כל הכוחות לתא השטח, השתלטות על צמתים, נתיבים ומבני מפתח ופתיחה בהליך טיהור של המרחב. כל כוח מקבל גזרה ומקבלים משימות של טיהור והשמדה של האויב". למעשה ההליך שביצע צה"ל עד כה בנוי על שלבים אלו. בשלבים הראשונים חיזק הצבא את המצור על עזה והחל בביצוע פשיטות וכעת הסיכוי גדול שתתקבל משימה של כיבוש והשמדה שיטתית. איציק מציין בדבריו כי כל מדרגה ושלב טומנים בחובם גם סיכונים כאשר התמרון שנועד לכיבוש כולל את מירב הסיכונים שכן הכוחות סטטיים. עם זאת, הוא מדגיש, הרצון להגיע לתוצאות של ממש מחייב חיכוך ישיר עם האויב, מה שקורה באותו תמרון שנועד לכיבוש, והחיכוך הזה מטבעו מביא גם לפגיעות, אך כאמור, הוא הכרחי על מנת להביא לתוצאות של ממש, כאלה שלא ניתן להגיע אליהן מהאוויר. לשאלתנו אם בעיניו ניתן ונכון היה לשפר את המהלך הצה"לי ברצועה, משיב איציק כי חסר היה לו כבר בשלב מוקדם העברה של המערכה לשטח האויב. לטעמו לאחר השתלטות על השטח, מה שהושג בתוך 48 או 72 שעות עם כיבוש וטיהור הישובים שנכבשו בידי חמאס, ניתן וצריך היה להעביר את הקרבות לשטח האויב. לשם כך לא היה צורך להיכנס עם הכוח כולו, אך לפחות ראוי היה להכניס כוח ראשני שהיה מייצר מומנטום אחר, אך מסיבות שונות הדבר לא נעשה ויכולות להיות לכך סיבות רבות, בין אם מבצעיות כדוגמת החשש שבעורף נותרו עוד חוליות מחבלים, ובין אם מדיניות כדוגמת לחץ אמריקאי או אחר. כך או כך, להבנתו מהלך שכזה היה חסר. "התקפת נגד היא החלטה שמקבל מפקד אוגדה או חטיבה. ההיגיון הראשון הוא העברה של הלחימה לשטח האויב, כדי לסייע לכוחות שלך שנמצאים בצד שלך להתארגנות טובה יותר וליצור מומנטום טקטי ופסיכולוגי שבו האויב מבין שאחרי ההתאוששות שלנו אנחנו נותנים מהלומת נגד לפחות בטווח של קילומטר או שניים, ומעכשיו נלחמים בשטח שלכם וכבר הפסדתם שטח. משום מה את הדבר הזה לא עשינו". איציק מזכיר דברים שכתב הוא עצמו בעבר כאשר תיאר את יישובי הדרום ככאלה המצויים בשבי חמאס מזה שנים, והעובדה שישראל נמנעה מתמרון קרקעי היא עדות לכך. לדבריו, פעמים עשינו שגיאה. בעופרת יצוקה היה צה"ל בעומק הרצועה אך נמנע משלב ההכרעה, וכך גם בצוק איתן "מנהרות נחפרו עד הישובים שלנו, הן נועדו לכניסה לישובים ושחיטת האנשים שלנו. לא טיפלנו באויב, לא נכנסנו לעומק הרצועה כדי לשנות מצב מיסודו". "מעל כל אלה, צינור החמצן של הרצועה מגיע מגבול מצרים. אם נסיים את המלחמה ללא שליטה מוחלטת על הגבול עם מצרים לא עשינו שום דבר. אם ישראל רוצה ביטחון ליישובי הדרום היא חייבת שליטה בגבול הרצועה עם מצרים, וכך ניתן יהיה למנוע בנייתה של מפלצת חדשה. לא די בתמרון בצפון הרצועה".
