נקודת המוצא שלנו צריכה להיות שהחמאס יעשה כל מה שביכולתו כדי ללחוץ לנו על הנקודה הזו. הוא ישחרר ילד. ואז עוד ילד, ואז יאיים. ואז יתנה בהפסקת אש ועוד. הרוע הוא תהומי. וכל אפשרות עולה על הפרק. ולכן אסור בשום אופן לשחק במגרש הזה. חמאס חושב שעכשיו יש לו גלעד שליט כפול אלף. התשובה שלנו צריכה להיות אפס. שום שחרור ושום עסקה. ושום דיבור. הדרך היא אחת. מלחמה בה ילקחו בשבי אלפים מתושבי הרצועה שכולם תומכי חמאס. הם ימצאו עצמם במחנות מעצר בנגב תוך כדי שהם רואים את עזה נחרבת ואת חמאס נכנע. כאשר חמאס, יבין שהחטופים הם נטל ולא נכס. כי ישראל לא תפסיק להלחם בו עד שירד על הברכיים. זה הסיכוי היחיד בו נראה אותו מתחנן לתיווך קטרי מהיר שיקח ממנו את הזוועה הזו. המלחמה הזו חובה להיות אכזריים כלפי חמאס. זה לא אוייב, רגיל. ההגיון שקיים במלחמות רגילות לא קיים כאן. זה יעבוד רק אם נצליח להשתחרר מאיך שהתנהלנו בשנים האחרונות ונפנים שעם האוייב הזה לא מדברים אלא רק נלחמים עד שיהיה לו כל כך רע שהוא יעשה כל מה שיוכל כדי להקל מעצמו. כמו אדם טובע. רק כך נוכל לצפות לשחרור החטופים. זה דורש עוצמה. עקשנות. ומלחמה עד חורמה. עד הניצחון המוחלט. כי אין ברירה אחרת. אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה המקום ירחם עליהם ויוצאים מצרה לרווחה ומאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה ונאמר אמן.