את השם חרבות ברזל קבע המחשב. והשם הזה לא אומר כלום. אין בו לא רוח. לא כיוון והוא לא מספר שום דבר. ובמלחמה -זה חשוב מאוד מה אתה מספר. לעצמך. לעם שלך ולאוייב. ולכן טוב יעשו המנהיגים אם ימהרו להפטר מהשם החלול הזה שכאמור לא אומר כלום. (והנה עוד משהו שרק בן אדם יכול לעשות ולא שום מחשב. לתת משמעות מתוך הקשר). אז איך כן לקרוא למלחמה הזו. הכי מתאים זה מלחמת עזה. אך בשלב הזה איש לא יודע האם זו תהיה מלחמת עזה או שתתפתח לעוד חזיתות. ולכן השם שמבטא את מה שקרה כאן. את ההלם ואת הפער וגם את המחויבות זה השם 'מלחמת שמחת תורה' בדומה למלחמת יום הכיפורים. מלחמת שמחת תורה - כי בזמן שעם ישראל שמח בחג. שמח בטוב. שמח בגידול משפחות והפרחת חבל ארץ באותו זמן עצמו הונפה עלינו חרב אכזרית מאין כמוה, נוטפת רוע שטני שכמוהו לא נראה. מלחמת שמחת תורה - כי המלחמה הזו פרצה רק בגלל שאנחנו יהודים. ובאנו להקים כאן מדינה. השנאה היא טוטאלית ולא קשורה לשום כיבוש. אלא זו מלחמה דתית בשם האסלאם החמאסי שמבחינתו כל היהודים בני מוות. מלחמת שמחת תורה - כי לנצח ולדורות יצרב בנו הזכרון הזה כיצד נהפך לאבל מחולנו. ואיך הושבתה שמחתנו. וכיצד עברנו באחת מקצה לקצה. מלחמת שמחת תורה - כי גם הניצחון בא יבוא מהתודעה הנכונה. על מה נטבחנו. על מה אנחנו נלחמים. והתודעה הנכונה היא מה שכתוב בספר הספרים. מי הוא עם ישראל ומה תכליתו. מלחמת שמחת תורה כי השמחה .. המולידה עוז היא חלק הכרחי מן הנצחון. שחררו אותנו מה אלגוריתם העיוור והחרש של המחשב. ותנו לנו לזכור כל העת מאיפה ומתי יצאנו למלחמה הזו. מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים. וכיצד ראוי שנחזור ממנה.
