לפני מספר שנים כשהתארחתי בקיבוץ כפר גלעדי, ביקשתי מאחד מוותיקי הישוב להצביע על הסליק ששירת את החברים ב- 48'. "עדיין לא הגיע הזמן", השיב לי החבר בפנים זעופות. כן כן, פעם עד לא מזמן הייתה צנזורה, לא רק ממשלתית אלא גם אישית. אם מישהו היה מעז להסביר לחברו את ההבדל שבין איסוף חשאי לבין איסוף גלוי, הוא היה נכלא מיידית בבית הסוהר, ואם מישהו היה מפרש את ההבדל שבין קצין מחקר וקצין הערכה, הוא היה נחשב לעבריין ביטחוני על העונשים הקשים הכרוכים בכך. היום, כל שצריך האויב הוא לשבת עם מכשיר הקלטה ולצוד את התובנות המפוזרות לעשרותיהם בתוכניות האירוח בטלוויזיה ולעבד אותן למידע מודיעיני קונקרטי. החמאס וחיזבאללה לא צריכים להשקיע כלל באיסוף במודיעין, הם מקבלים אותו בחינם בתוכניות הטלוויזיה שלנו ומטובי הביטחוניסטים לשעבר שישבו במטכ"ל. נהוג לומר כי קורס טוב בו למדת, יותיר אצלך אמירה או תובנה, שתלך לאורה בעתיד. כך קרה לי בקורס "תקשורת וצבא" שלמדתי אצל הפרשן הצבאי והגנראל האמריקאי ברני טריינור באוניברסיטה אמריקאית. "אמור הכל", הוא הציע באחד משיעוריו, "ובלבד שלא תסייע לאויב". טריינור התכוון במלה "הכל", שכל איש צבא או גוף ביטחון כלשהו האמון על נצירת סודות, יהיה הצנזור של עצמו. אני נזכר בדברי טריינור בכל פעם שצפיתי בכמות הבלתי נגמרת של פרשנים לענייני צבא, אסטרטגים, מזרחנים ושאר מומחים מטעם עצמם שמגיעים לאולפנים לתצוגת אופנה אישית. כל מי שצפה ב"לשעברים" הללו הכוללים תא"לים, ניצבים, ראשי שב"כ ומוסד שואל את עצמו מהי בעצם מטרת הגעתם לאולפן? האדרה עצמית? ניסיון להציג ידע וניסיון מדומים ששניהם אינם תורמים למדינה אלא רק לדובר עצמו? או בכלל תגובה של "היית מצוין בטלוויזיה" בשולחן שישי? אני תוהה מהי התועלת בריכוז חבורות מומחים תחת השם "פאנל", הדנה בסוגיות הביטחון העדינות ביותר של מדינת ישראל. את מי זה משרת מלבד את האויב ואת האגו של אותם דוברים? פרשנות? לימוד הציבור? מה למח"ט של חטיבה מרחבית ולניתוח גאו אסטרטגי של האזור? "פרשנית" אחת מקדמת את מועמדותה לראשות עיר פלונית בעוד ש"פרשן" אחר מקדם את האג'נדה הפילוסופית ביטחונית של מכון המחקר ששלח אותו לאולפן. "פרשן" שלישי מפרסם "הצהרה ייחודית" כדי לתפוס כותרת ולמנף אותה עבור העסק הפרטי שלו והרביעית זו סתם "פרשנית" שנהנית מהעובדה שבכל פאנל חובה להציג מגוון מגדרי. פעם, כל כלי תקשורת היה מגיש לצנזורה את הפרסום שעמד להפיץ כדי לוודא שלא מתלווה אליו פגיעה בביטחון המדינה. היום, כלל לא ניתן לצנזר פאנלים ואלה פולטים מידע ביטחוני רגיש בקצב האש של צה"ל. איזה צנזורה תוכל למנוע זאת? יש מהמתחכמים שאומר בשידור: "אני אומר זאת במידת הזהירות הנדרשת ..." וכמובן שאינו נזהר ולא מצנזר עצמו, אלא מפרה את הציבור במידע שמוגש עם כפית עם הנחת מפית מתחת לסנטר ישירות אל אויבינו. לדוגמה, רק בימים האחרונים היינו עדים לקצין בכיר בשירות פעיל בדרגת תא"ל שגילה מבלי למצמץ שצה"ל מתכוון להגיע אל החטופים בעזה ולשחררם, על כל הרגישויות הביטחוניות שמתלוות לכך. שכחת, איש יקר, לפרט את תוכנית הפעולה, "כוחות ומשימות" ואת יום ושעת ההתחלת המבצע. לא נורא, אחרי החשיפות הגדולות שלו הוא בוודאי יוזמן גם לפאנל הבא כדי להשלים את חוסרי המידע. אל"מ(מיל') ד"ר משה אלעד. מרצה למזרחנות במכללה האקדמית גליל מערבי. לשעבר ראש המנגנון הביטחוני בתקופת אוסלו ומושל נפות ג'נין, בית לחם וצור
