אתמול פרסם גיא פלג בחדשות 12 ציטוט, אותו הוא ייחס ליו"ר ועדת חוקה, ח"כ שמחה רוטמן, ועל פיו "הדם של האחים הלל ויגל יניב שנרצחו בחווארה אדום יותר מדם הנרצחים ב7.10".

לפי פלג, הדברים נאמרו בפגישה מקצועית של רוטמן עם נציגי השב"כ ומשרד המשפטים, במסגרת הכנת חקיקה של החוק למאבק בטרור.

רוטמן, זועם על העיוות שנעשה לדבריו, הגיב מיידית במכתב התראה בו הסביר כי מה שאמר הוא בעצם ההיפך. לפי רוטמן, הוא הסביר אדרבה ש"דמם של הנרצחים בפיגועי הטרור מהעבר היה בו כדי להצדיק את שינוי המדיניות וגם דמם אדום".

כאילו כדי לחזק את ידיו של רוטמן בחקיקת החוק, נרצח הבוקר יהודי נוסף בפיגוע ירי מתועב ביהודה ושומרון, אלחנן קליין הי"ד.

נניח לרגע בצד את העימות בין פלג לרוטמן (הגם שכל בר דעת יאמץ את גירסתו של רוטמן. משום שהציטוט שהביא פלג מוזר וחסר משמעות והקשר לכשעצמו, משום שהוא צוטט מפי גורם אלמוני וללא הקלטה ותיעוד ומשום שתקשורת המיינסטרים שכללה לכדי אומנות את היכולת להביא ציטוטים סלקטיביים או מעוותים במטרה להשחיר את שנואי נפשה "המשיחיים"). נניח גם את העימות העמוק יותר בין רוטמן ובין הפרקליטות ביחס לאחריותם עד כה ולטענה שהיחס המקל כלפי הטרור גרם למעשי טרור נוספים.

אם נספור, הן ביהודה ושומרון עצמם והן על ידי הרוצחים שיצאו משם, נרצחו עד כה למעלה מאלף יהודים ממעשי טרור, חלקם אכזריים ומתועבים לא פחות מהמראות המצמררים ביישובי העוטף.

אפשר לשלוף מהזיכרון את הצלף שירה בתינוקת שלהבת פס, את הרצח המתועב של ילדי משפחת פוגל, את הטבח המזעזע בגרזנים בבית הכנסת בהר נוף, את הלינץ' המדמם ברמאללה ועוד כהנה וכהנה.

המקרים האלו ממחישים שהמרצחים ביהודה ושומרון אינם 'מעודנים' יותר מאחיהם בעזה. ובכלל, וכי רוצח 'אלגנטי' חמור פחות מרוצח 'מלוכלך'? ושאלת השאלות: האם דמם של האחים הלל ויגל יניב, ויחד עמם עוד אלפי יהודים שנרצחו או נפצעו, סמוק פחות מדמם של הרוגי ופצועי ה7.10? וכי יש תעריף שונה לדמו של מי שנרצח על ידי מחבל מג'נין ביחס למי שנרצח על ידי מחבל עזתי? האם הזעזוע חלש יותר?

ואולי השאלה חמורה יותר: האם העובדה שהרציחות מבוצעות טיפין טיפין על פני שנים מרככת את חומרתם? האם אנחנו מוכנים שירצחו לנו 1400 אזרחים ישראלים בפיגועי טרור בקצב 'סביר', וזה מכעיס אותנו רק כשזה קורה בבת אחת?

השאלות הללו מופנות לשני כיוונים: האחד, צמרת ההנהגה בישראל - הן זו הפוליטית והן זו הצבאית. שתי המערכות התעוררו ב7.10 והבינו שאין ברירה אלא לקיים מבצע צבאי רחב ונחוש, הם נחלצו לקמפיין בינלאומי נגד החמאס וגילוי נחישות ראויה לכל שבח למגר את ארגון חמאס. מדוע כל זה לא קרה גם ביחס לפיגועים ביהודה ושומרון? למה שם עברתם בשתיקה על דמם של הקדושים? למה שם העדפתם להתעלם ולהכיל? למה אתם סולחים - גם ברגע זה - למרצחים הנאלחים מטעם אבו מאזן, ואפילו עניין פעוט ומתבקש כמו עצירת הכספים שאנחנו משלמים לו כדי שלא יוכל להעביר אותם כתגמול לרוצחי יהודים נתקל במכשולים פוליטיים ואחרים? שלא לדבר על הפלתו וחיסול אש"ף. אין לכם בושה?

הטיעון השני, באותה רמת דציבלים, מופנה לתקשורת הצבועה, לגיא פלג וחבריו. אלו שדורשים כבר שבועות ארוכים מכל מי שזז לקחת אחריות על הכישלון העצום של ה7.10, אלה שמקיימים משדרים אינסופיים ופאנלים נרחבים בהם המשתתפים מתחרים זה בזה בהבעת דעות שעד לפני שלושה שבועות היו מזוהות עם בן גביר וצפונה. איפה אתם הייתם כל השנים? למה הדם של נרצחי הטרור מיהודה ושומרון לא נחשב בעיניכם? הדם שלהם לא אדום?

למה כששר בממשלה קורא בתסכול מתבקש "למחוק את חווארה" אחרי אירועי רצח חוזרים ונשנים ברחובותיה, זה מחולל זעזוע עמוק וזעם בינלאומי, אבל כשאינספור פרשנים ומלהגים דורשים "למחוק את עזה" זה לגיטימי?

ואולי בכלל הדם השונה הוא דמם של המחבלים, דם כחול לאלו שמגיעים מיהודה ושומרון מול הדם הפשוט של העזתים?