בימים האחרונים ממליצים כל מיני אנשי בטחון בדימוס - כולם, אגב, באופן לא מפתיע תומכי אוסלו וההתנתקות (כולל הכוכב 'הנביא' בריק) - לשחרר (את כל ה) מחבלים, בתמורה לשחרור כל החטופים, ואז (בלה בלה בלה חחח וחיחיחי) להשמיד אותם ברצועת עזה. לפני שאתייחס לחוקיות ומוסריות עצם ההצעה הזאת, אציין קודם כל שברור לכל אדם, טמבל וגם חכם, שרעיון העיוועים הזה, הוא כמובן מטופש ובלתי ישים בעליל. מאתיים שנה ישראל לא מוצאת את הדר גולדין, אז מה השאלה, בטח ובטח שנמצא אלפי מחבלים... על מי אתם עובדים? עלינו, או גם על עצמכם? ובנוסף, אין בכלל ספק, שכל עיסקה תגובה בבטחונות בינלאומיים, ובהתחייבות ישראלית לא לחסל את המשוחררים לפרק זמן מסוים. חמאס אמנם פראים אבל לא דבילים. הם לא יסתובבו ברחוב עם נצנץ על הראש, ויחכו לחיל האוויר. אף אחד לא ישמיד אותם, ואל תחרטטו את עצמכם ואותנו. אבל הפשע שבהצעה הזאת הוא אחר לגמרי, והוא נובע מעולם המוסר והחוק. א. מחבל שרצח הוא עבריין. הוא עבר על חוק המדינה, האוסר לרצוח אדם. ככזה, הוא נשפט על ידי בית המשפט למאסר. במדינת חוק, הרשות השופטת היא הפוסקת האחרונה בהטלת עונש פלילי על אדם. החוק מאפשר לועדת השליש לקצר מאסר של אסיר שמאסרו נקצב, מהמניעים ועל פי הסייגים הקבועים בחוק. נשיא המדינה הוא מעניק החנינה, מהמניעים ועל פי הסייגים הקבועים בחוק. המניעים הם אישיים ועניניים בלבד. אז מאיפה חוצפת העבריינות של ממשלות ישראל, לחון באופן גורף, ללא קשר לחוק המדינה, מחבלים? יש לי תשובה על כך. זה נובע מהשחתה מוסרית ועיוות לאומי חמור לאין ערוך: העסקאות הללו, למעשה, מעתיקות את הדגם של החלפת שבויי מלחמה, אל המקרה שלפנינו: החלפת חטופים באסירים פליליים. אבל הבעיה היא, שההשוואה הזאת היא מופרכת מכל בחינה, ומעידה על אובדן דרך לאומי מוסרי ומשפטי מוחלט. בעסקת שבויים מוחלפים חיילים או אזרחים שבויי מלחמה בחיילים או אזרחים שבויי מלחמה. במקרה שלפנינו, החטופים שלנו אינם שבויי מלחמה. הם לא נחטפו במלחמה, אלא בהתקפת טרור לא חוקית. הם לא נחטפו על ידי צבא, אלא על ידי עבריינים (מחבלים, טרוריסטים, איך שתקראו להם. משפטית הם פשוט עבריינים שחטפו אנשים, ולא צבא שלקח שבויים במלחמה.). גם מי שמועדים לשחרור תמורת החטופים הם לא שבויים. הם עבריינים שנעצרו, נשפטו ונאסרו. הם לא נלקחו בשבי בקרב של מלחמה. הם לא חיילים. הם עבריינים, ראבאק, שעברו על החוק ורצחו. אז מאיפה הצידוק המוסרי ו/או המשפטי לבצע עיסקה מעוותת שכזאת? התשובה היא עצובה: הצידוק נובע מעיוות מוסרי מוחלט. העם הערבי רואה באסירים הערבים הרוצחים חיילים שלחמו, ונלקחו בשבי על ידי ישראל, וברציחת יהודים פעולה מלחמתית לגיטימית, כי ככה זה במלחמה: הורגים את האויב. ממשלות ישראל שמסכימות לעסקאות שכאלה, מקבלות למעשה את התפיסה של האויב: 1. ערבי שרוצח יהודי הוא בסך הכול חייל שלחם במלחמה נגד היהודים, ואם הוא נאסר, אז הוא שבוי מלחמה. 2. יהודי שנחטף הוא שבוי מלחמה, כי לגיטימי לרצוח יהודים, ולחטוף יהודים, בדיוק כמו שלגיטימי להרוג חיילים במלחמה, ולקחת שבויים במלחמה. אז תשאלו אולי "מה אכפת לי דקדוקי המשפט האלה? העיקר שהחטופים יחזרו הביתה!". בודאי שאכפת, כי מי שמאמץ את ה"אמת" של האויב, מאבד את צדקת הדרך שלו, מאבד את הבסיס המוסרי לעצם הווייתו, מאבד את העתיד שלו, מאבד את זכות הקיום שלו, ולמעשה מתאבד לאומית. אבל, ההשלכות החמורות ביותר של עיסקה שכזאת, נוגעות ליסוד הקיומי הבסיסי ביותר. שחרור נוסף של רוצחים ערבים שרצחו יהודים, ועל אחת כמה וכמה "ריקון" בתי הכלא מרוצחי יהודים, יסתום סופית את הגולל על מושגי הצדק, הדין והחוק. פעולה שכזאת שקולה לשינוי חוק הרצח במדינת ישראל. אם ממשלת ישראל תבצע את הפשע הזה, אני ממליץ לה להוסיף סעיף לחוק בזו הלשון: "במידה שהתקימו שלושת התנאים הבאים כולם: הרוצח הינו אדם ממוצא ערבי, הנרצח הינו אדם ממוצא יהודי, והמניע הינו לאומני ו/או גזעני, לא יחולו סעיפי חוק זה". במילים אחרות: עיסקה שכזאת שקולה לביטול עבירת הרצח במקרה של רצח יהודי על ידי ערבי. כי עבירה שאין עליה עונש היא לא עבירה. זה יהפוך כמובן את מדינת ישראל למדינה שבה מחירו של דם יהודי הוא הזול בעולם. אך בכל זה לא די. כאמור, עצם הדיבור על עיסקה שכזאת הוא השחתה מוסרית. ההיתכנות לעיסקה שכזאת כמוה כ"נתינת אשראי" לערבים שמפנטזים על רצח יהודים. זה כאילו אומרים להם: "כל מי שמתחשק לו לרצוח יהודים מוזמן! עכשיו זה בלי עונש! בקרוב פותחים לחופשי את התא בכלא".
