למלחמה בעזה שלושה מרכיבים : 1. הכתישה האווירית 2. המצור 3. הקרב פנים מול פנים. ככל שנגביר את שני המרכיבים הראשונים פחות נצטרך את המרכיב השלישי. המרכיב השלישי עולה לנו במחיר יקר מנשוא, בחיי אדם, חיי חיילינו, לכן ההיגיון אומר שעלינו להשתמש כמה שפחות במרכיב השלישי וכמה שיותר בשני המרכיבים הראשונים . הבעיה שבימים האחרונים קורה בדיוק הדבר ההפוך, מפעילים את המרכיב השלישי ומרסנים את שני המרכיבים הראשונים, ולכן נופלים לנו חיילים . הממשלה כמעט הסירה לחלוטין את המצור על עזה, החזירה את רוב המים, החזירה את הטלפון והאינטרנט ומאפשרת כניסת סחורות בכמויות. הממשלה גם לא מפציצה את בתי החולים שם החמאס מסתיר מאגרי הדלק ואת המפקדות שלו . הריסון הזה במצור ובהפצצות מציל את החמאסניקים, שבמקום למות במנהרות או ביציאה מהמנהרות בגלל המצור בדלק ומים הם ממשיכים להסתתר שם ברווחה, והדבר מקשה על חיילינו בשטח שנאלצים לבצע את העבודה בעצמם ולשלם את המחיר . הממשלה לא החליטה לרסן את שני המרכיבים הראשונים מרוחב-לב כמובן אלא בשל הלחץ הבינלאומי, בראש ובראשונה הלחץ האמריקאי שמתגלה כחיבוק דב . ללחץ הבינ"ל יש המון סיבות, כאלה שאין לנו שליטה עליהן (אנטישמיות מבנית, אוכלוסיות מוסלמיות וכו׳) אך גם כאלה שאפשר להשפיע עליהן כגון דעת הקהל ומעצביה ומכאן החשיבות הגורלית של ההסברה. מדינת ישראל (בשונה מהפלסטינים) טרם הבינה שההסברה היא זרוע לחימה לא פחות חשובה מחיל האוויר או חי"ר . כמי שעוסק בזה לילות כימים מאז ה-7.10 אני חייב לומר שזה די מייאש, חיילינו נופלים כי העולם לא נותן לנו לעשות מצור אמיתי על החמאסניקים ולהפציץ אותם כמו שצריך וזה קורה כי ישראל לא מצליחה להסביר את עצמה כראוי וגם כי מנהיגינו כבר הראו בעבר (כולל במלחמה הזו) שהם לרוב מתקפלים מול הלחץ . מדינת ישראל צריכה את כושר ההסברה של זלנסקי וכושר העמידה מול הלחצים של יצחק שמיר, אחרת חיילינו ימשיכו ליפול (חס ושלום), בגלל הלחץ הבינלאומי . הכותב הוא חבר כנסת לשעבר בסיעת ימינה
