לפי מה שמתפרסם בתקשורת אנחנו על סף עסקה לשחרור כ-50 חטופים תמורת שלושה ימי הפסקת אש ושחרור נשים וצעירים מהאסירים. זה מספר מאכזב לנוכח הצורך בעסקה יותר משמעותית, אבל יתכן שלנוכח הסיכון שלא תהיה עוד הזדמנות כזו בכלל צריך לקחת את מה שיש. אבל מה שברור כבר עכשיו שהמאבק של מטה החטופים בראשות רונן צור מתנהל באופן לא מותאם ולעתים צורם. כולנו מבינים שמה שקרה ב-7.10 קורא לנו לשנות דיסקט ולרענן פרדיגמות לא נכונות, ודווקא בנושא חשוב ורגיש של שחרור החטופים, מתנהל מטה החטופים לפי המתכונת של המחאה תוך ערבוב חלקי של מה שהצליח או לא הצליח משחרור גלעד שליט. נושא החטופים הוא רגיש, פגיע ולאף אחד אין את הנוסחה כיצד עליהם להתמודד ולהיאבק על שחרור יקיריהם. ביחס למשפחות עצמם ברור שאין תופסים ובוודאי לא שופטים אנשים בשעת צערם, אבל מטה החטופים מפספס ומזייף וצריך לומר זאת ברור ככל שניתן. לטובת המשפחות ולמען האווירה הציבורית בישראל. מה שהכי בולט זוהי צעדת המשפחות לירושלים אשר מחקה את צעדת המחאה שיזמה שיקמה ברסלר למחאה לא מזמן. מתלווים לצעדה קולות צורמים של קריאות לא נעימות, כאילו שהעם בכללו לא כואב ומזדהה בשלמות, וקריאות כלפי המנהיגים תחשבו שזה היה הבן או הנכד שלכם, שזו ביקורת לא נכונה, לא הוגנת ולא תורמת. דווקא ההתרשמות היא שגם הדרג המדיני והפוליטי וגם הצבאי מגוייסים לנושא החטופים מלא מלא, המציאות היא שאנו עומדים מול אויב אכזר ומתוחכם ואין ברירה אלא להפעיל שיקולים איך, מה כמה ומתי. הקריאות 'אתם פישלתם ולכן אתם מחויבים להחזיר אותם עכשיו' מובנות רגשית ונכונות מוסרית, אבל לא יעילות ולא ישימות. הלב כואב עם משפחות החטופים - וכנראה אם זה היה קורה אצלנו היינו נסחפים לאמירות כאלו - אבל בשביל זה קיים מטה שאמור לנווט, לאזן ולחפש דרכי התמודדות יעילות ומותאמות. האחדות הישראלית הייתה מדהימה ועדיין שומרת על רוח לחימה משותפת ואסור שנושא החטופים יתחיל לתרום לבקיעים בתוכנו. הפרדיגמות שלוו את המחאה והמתח החברתי בין ימין ושמאל, חילונים ודתיים עדיין לא נעלמו ונמחקו לגמרי, ואחרי המלחמה יש חשש שהם יהדהדו ויחזרו. עוד מצפה לנו תקופה לא פשוטה של בנייה ושיקום מחדש בכל הרבדים והתחומים אבל כרגע יש חטופים ומלחמה וחבל שהסגנון של מטה החטופים גולש לדפוסים פחות נכונים. היציאה לחו"ל והניסיון לגייס דעת קהל בינלאומית הוא נכון, אבל הפעילות לגיוס דעת הקהל הישראלית מחטיא את המטרה. להתעמת עם הפוליטיקאים הוא כיוון לא נכון. קריאה לפגישה ושיתוף המשפחות בפרטי המו"מ לא נשמע כיוון נכון ומקדם. לכן יש לקרוא למשתתפי צעדה לחפש כיוון אחר ותחליפי פעילות אחרים ומתאימים יותר וחיוביים. ההבנה שהמשפחות זקוקות לפעילות היא נכונה, כי זו הדרך להתמודד עם מצבי לחץ, אבל ממש לא בסגנון מחאתי והפגנתי. די, שבענו מהפגנות. הכותב הוא פסיכולוג קליני