1. ידיד ותיק שהכרתי (נקרא לו ב') נהג לחפש 'פרויקטים שקטים' של חסד אישי. הוא לא חבר ליוזמות מבורכות כדי שיתנו לליבו את התואר 'איש חסד'. ההיפך. במבט מהצד, הוא לא היה ראש הקופצים על כל יוזמת סיוע בעלת פוטנציאל מתנדבים, אלא שמר את האנרגיה שלו למקומות שבהם אין איש. עם שנות ההיכרות עימו, הבנתי את השיטה שלו: הוא נהג פשוט להביט על הסביבה החברתית\משפחתית\קהילתית אליה נקלע ולזהות בני אדם 'רגילים' המפגינים בלי מילים שהם זקוקים למילה טובה או יחס מיוחד. לאחר מכן הוא היה מסמן אותו כ'פרויקט' נתינה ללא מטרה ופועל למען הפרויקט האנושי. הוא לא הציל אנשים באופן גרנדיוזי שנשמע מפוצץ, אלא היה שם בשביל 'הפרויקט' ע"י הענקת זמן, הקשבה, תשומת לב ולכל היותר משהו קטן לאכול. 2. שנים שאני מכיר את ב' ועם הזמן, התוודעתי בין השורות לשיטת ה'פרויקטים השקטים' הזאת (כך אני מכנה אותה, סורי ב'). היה קשה לפספס שיחות קבועות שהיו צצות על מסך הטלפון שלו עת נפגשנו. מתוכן היה קל להבין שלא מדובר בשיחות עבודה-בית-סידורים. זה היה דומה יותר לשיחות חברים, אך הטון המכיל, מילות העידוד וההבטחות החוזרות ונשנות שיגיע לביקור דיברו בעד עצמן. חייו של ב' עמוסים ולא בהכרח פשוטים. לא היה ברור לי כיצד נותר בו כוח ל'פרויקטים השקטים' האלה. כשתמהתי על כך, הוא תמה על עצם השאלה. "אני מרגיש שהנתינה נותנת לי עוד כוח", היה ההסבר הפשוט לצד הקלאסיקות המוכרות: 'על שלשה דברים העולם עומד', 'במקום שאין איש - השתדל להיות איש'. 3. נזכרתי בב' בעקבות התקופה הנוכחית בה הרגש מתחמם מאוד למראה שלל היוזמות היפות המבקשות לסייע לבני עמנו. תהיתי לעצמי מדוע כל כך קשה לנו לעסוק בחסד היומיומי הפשוט ביותר שנמצא סביבנו מתוך הכרה ואמונה שיש לנו את היכולת להעניק גם ללא הכותרת הברורה של 'התנדבות' ו'סיוע' למי שזקוק לכך. 4. העולם מתחלק ל-3 קבוצות של בני אדם: א. אלו שזקוקים לעזרה ומבקשים אותה מכל מי שהם יכולים. ב. אלו שאינם זקוקים לסיוע או שהם מסתירים זאת היטב עד שקשה לשער זאת, לצערנו. ג. אנשים מהמעגלים הקרובים שפניהם מעידות על כך שהם צריכים מישהו שיעניק להם מעט כוח ושמחה ע"י התעניינות מאירה, הקשבה, מתנה קטנה ומשמחת (שאפשר לאכול אותה!) - על מצע יחס ידידותי מכיל ולא מתנשא בעליל. בכל זאת, הם אנשים מקבוצה ג' אשר פניהם מדברות צרות ומאידך ליבם בוש מלקבל מתנת יחס חינם באינטונציה מביישת. 5. נכון, לא תמיד יש לנו אנרגיה ל'פרויקטים שקטים' שלא דופקים לנו על הדלת או יוצרים איתנו קשר דרך הודעה מוקלטת. בצוק העיתים ועומס הזמנים, לא ברור אם אנחנו שמים לב למי שזקוק למה שאנחנו מסוגלים להעניק לו, די בקלות. כשפקחתי את עיניי קמעה והחילותי מתבונן לצדדיי בעקבות התקופה המורכבת - הבנתי עד כמה ענייני החסד (שלא מבקשים אותו) זקוקים אך ורק לי. הפרצופים הבודדים המתחננים ללא מילים ליחס, שלום, כיבודים קלים, סוכריה, למשהו שיזכיר להם שהם קיימים, למרות הקשיים. בלהט הרצון לפתור בעיות גדולות ולהשיג מטרות - קצת שכחתי שלפעמים התפקיד הוא לעשות את שלך בלי לרצות לגזור קרדיט כלשהו. בלי לצפות שבזכותך חייו של מישהו ישתנו לטובה באופן דרמטי. לפעמים עליי להיות משכך כאב קבוע שפועל לרגע - פעם אחר פעם - ותו לא. אם כולנו נפעל בשקט כדי לשכך את כאבי הסביבה הקרובה ע"י שימת לב ל'פרויקטים השקטים' שמסביבנו - מפלס הכאב הקולקטיבי ירד דרמטית. נדב גדליה הוא כותב ועורך טקסטים, שחקן ובמאי הסרט החדש 'מדריך למתבונן האמיץ' הזמין לצפייה עקב המצב ללא תשלום.