הרבנית ד"ר תרצה קלמן
הרבנית ד"ר תרצה קלמןצילום: שרה גרבר-דינרשטיין

הדיבור על הצורך בשיגרה, נוטה לערבב שתי אפשרויות שונות מאד זו מזו: האחת, שהיא הכרחית, היא תפקוד מוצלח ככל הניתן.

קיומו הכרחי ליצירת עורף וחזית בעלי חסינות שתאפשר לצלוח את המלחמה בהצלחה, וכן כדי ליצר את התשתיות למדינת ישראל משגשגת אחריה. לעומת זאת, המונח שיגרה עלול לא פעם גם לשקף חתירה להתנהלות המתעלמת מהמלחמה ומהשלכותיה, אפילו בעיצומה של המלחמה.

נביט על משפחות המילואימניקים כדוגמה. חיוני לייצר עבורם חיי יום יום סדירים, מענה לכל צרכיהם, וגם לסייע להם לשמור על מצב הרוח.

עם זאת, הקריאה לשיגרה כוללת לא פעם ציפיה מוסווית או גלויה מאותן משפחות לשאת את המחירים הכבדים של שירות מילואים ארוך מבלי שהדבר ישפיע על הבחירות שלהם, ההתנהלות שלהם, והמשאבים שהם מסוגלים לגייס למה שהעסיק אותם לפני המלחמה.

אבחנה כזו חשובה גם אם נפנה מבט אל מערכת החינוך: מדינת ישראל זקוקה למערכת חינוך מתפקדת מסיבות רבות, בהן הצורך של הילדים בקשר מיטיב עם הדמויות המחנכות, העובדה שחוסנה של מדינת ישראל תלוי בכך שיהיו כאן אזרחים משכילים, ואפילו בכדי לאפשר מערכת כלכלית שכוח העבודה שבה (שמדולדל גם כך בשל המילואים) כולל גם הורים לילדים. יחד עם זאת, ניסיון לקיים את מערכת החינוך בדיוק כמו לפני החגים אינו הוא הרסני.

ראשית, אנשי חינוך רבים מגוייסים כעת. בתי ספר רבים נחרבו, פונו, או פועלים במתכונת חלקית בלבד בשל איום הטילים. לא פחות חשוב להישיר מבט לכך שכמעט כל אזרחי ישראל כולל הצוותים החינוכיים והתלמידים מתמודדים עם חרדה, בלבול, ואבל ברמות משתנות וברחבי הארץ יש לא מעט תלמידים ומורים שבני משפחה שלהם חטופים עדיין.

הפניות של תלמידים ללמוד ושל צוותי חינוך ללמד שונה מאד מזו שאנחנו רגילים לה בתקופה זו של השנה. כדי שמערכת החינוך תוכל לממש את יעודה בעת הזו ולהפוך למקור חוסן ובסיס ליצירה עתידית, נדרשת חשיבת עומק על השינויים שנדרשים כעת כדי לייצר תפקוד מיטבי, ולא חזרה לשיגרה כאילו לא אירע דבר. פתרונות קוסמטיים בדמות הקלות בבגרויות אינם מספקים מענה ממשי לצורך של המתבגרים כעת, וגם לא למשמעות תעודת הבגרות בעתיד.

הדוגמאות של משפחות המילואים ומערכת החינוך, שאף אחת מהן לא מוצתה בשורות קצרות אלו, הן רק שתיים מתוך אינספור מצבים נוספים שבהם נדרשת בימים אלו חשיבה ופעולה שתייצר תפקוד מיטבי, תוך הכרה בכך שמה שקראנו לו שיגרה בעבר אינו אפשרי כעת. אמנם, קל יותר לנסות לחזור להרגלים הישנים שלנו מאשר לבנות הרגלים חדשים, אולם אוטומטיות כזו לא רק שאינה מחזקת את העורף והחזית, אלא שהיא מחלישה אותם בבזבוז משאבים באופן שאינו מביא לתועלת הנחוצה.

אגב כך היא נוטה להיות פוגענית כלפי מי שההתמודדות שלהם קשה יותר, בין אם בגלל נקודת הפתיחה שבה הגיעו למלחמה בגלל נסיבות חייהם או כיוון שהם או יקיריהם נפגעו במלחמה פיזית, כלכלית, ו/ או רגשית עוד יותר מאחרים. במיוחד בימים אלה כולנו מוכרחים להיות רגישים לתרומתם למען כולנו, וגם לכאב שלהם.

מאז תחילת המלחמה כבר חלף פרק זמן משמעותי. ההתנהלות ההישרדותית לטווח קצר שוב אינה יכולה לספק מענה למגוון הצרכים שלנו. יחד עם זאת, כל התחזיות הרשמיות (ועוד יותר מכך התחזיות שאינן רשמיות), מרמזות שאנחנו רק בתחילת הדרך, ועוד נכונו לנו חודשים ארוכים של מלחמה ומאבק טרם נוכל להתפנות לשיקום.

כחברה ומדינה נחוץ מבט על שיסייע לנו לסמן את הצרכים והאתגרים של התקופה הקרובה וגם של האתגרים שאי אפשר לטפל בהם עד לשלב מאוחר יותר, וחשיבה מסודרת שתאפשר לנו לתכנן כיצד המערכות השונות בחיינו צריכות להתגבש מחדש כדי לייצר תפקוד מיטבי שאינו מנסה לחזור להרגלים של לפני חגי תשרי, אלא מכיר באתגרים הנוכחיים והעתידיים ומתכונן אליהם.

לא פחות מכך זהו מהלך שחשוב שכולנו נעשה במרחב הפרטי. מהם האתגרים שבפנינו בהנחה שלפנינו לפחות כמה חודשים של מלחמה? מהם המשאבים שעומדים לרשותנו ומה נחוץ כדי שיהיו לנו משאבים נוספים שנזדקק להם בעתיד? מה נוכל לעשות כיום כדי שההתאוששות מהמלחמה תהיה פשוטה יותר עבור המשפחה שלנו?

כשאנו ניגשים לשאלות אלו חשוב שנזכור את האבחנה בין תיפקוד מיטבי לשיגרה מתכחשת. מצפן מועיל כשאנו סוללים את דרכנו באי הודאות המובנית שכולנו פועלים בתוכה בימים אלה, עשוי להיות הבירור מה מהשיגרה שהיתה לנו פעם מיטיב איתנו או עשוי להיטיב ולתת כוחות, ומה לעומת זאת מכלה את כוחותינו.

לא מדובר בפעולת טרור בודדת שהניצחון עליה הוא גם בהתעקשות שלא לתת לה לשנות את תוכניותינו, אלא במלחמה מייגעת שאחריה נהיה כולנו שונים במובנים משתנים. כדי לנצח במלחמה וכדי לבנות מחדש את מדינת ישראל אחריה, אנחנו זקוקים לתפקוד, אבל שיגרה עשויה להיות הרסנית.

הכותבת היא מנהלת אתר יועצות ההלכה בנשמת, חברת סגל במכללת תלפיות