ההכרעה ביחס לעסקת השבויים היא אחת ההכרעות הקשות ביותר, שעמדו בפני ממשלות ישראל לדורותיהם. קשה להכריע בסוגיה כה מורכבת אין בה אמת אחת. כולם כמהים לשחרור כל החטופים, וכולם מסכימים שאין הצדקה לשחרר את השבויים אם העסקה מסכנת את מדינת ישראל. זו סוגיה שנאמרות בה טענות מוצדקות הן מצד התומכים והן מצד המתנגדים. אבל בסופו של דבר יש צורך להכריע ולקבל החלטה. כל המקורות התלמודיים והספרות הרבנית עסקו בפדיון שבויים תמורת תשלום כספי וכדברי המשנה גיטין מה ע"א: "אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן ". לכן קשה למצוא בספרות הרבנית תקדים הלכתי ברור לסוגיה של שחרור מחבלים תמורת שחרור שבויים. אחרוני זמננו דנו לפני כ- 40 שנה בשאלה דומה ביחס ל"עסקת ג'בריל" שבמהלכה שוחררו 1151 מחבלים תמורת שלושה חיילי צה"ל שנלקחו בשבי. הרב גורן זצ"ל התנגד לעסקה לדעתו, שחרור לא מאוזן (בלשון המעטה) של מחבלים עלול להגביר את הטרור. לכן גם לראשונים , שסבורים שכאשר נשקפת סכנה לשבויים מותר לפדות יתר מכדי דמיהן (בכסף) יודו שעסקה תמורת שחרור מחבלים אסורה, גם אם נשקפת סכנה לחיילים שנפלו בשבי. תפיסתו העקרונית של הרב גורן זצ"ל הוכחה בהמשך כנכונה במיוחד לאחר עסקת שליט . ובכל זאת, כמה מגדולי הדור חלקו על הרב גורן זצ"ל ובתוכם הרב ישראלי זצ"ל והרב חיים דוד הלוי זצ"ל. בתשובתו לרב גורן זצ"ל טען הגרח"ד הלוי, שלכל מטבע שני צדדים. אמנם, קיימת סכנה של הגברת הטרור אבל מצד שני ביצוע העסקה יכול להעלות את המורל של החיילים במלחמה ביודעם שמדינת ישראל תעמוד מאחוריהם אם חלילה יפלו בשבי, ותעשה את הכל על מנת לשחררם. אולם דווקא סוף דבריו של הגרח"ד הלוי חשובים לסוגיה הנוכחית וכך הוא כותב: "בטוחני שאם היתה שאלה מעין זו עומדת בפני חכמי ישראל הקדמונים, היו מוצאים לה פתרון, תוך מאמץ לחידוש הלכתי ברוח מקורות ההלכה הקדומים. לכן, אין נראה לענ"ד שממשלת ישראל פעלה בניגוד להלכה" (שו"ת עשה לך רב חלק ז, נג) או במילים אחרות לדעתו, יש קושי גדול לפסוק בסוגיה הזו, שאין לה תקדים הלכתי. קל וחומר ביחס לסוגיה שעומדת כעת לפתחנו. סוגיה זו אינה דומה לדיון ההלכתי סביב עסקת ג'בריל. מדובר באוכלוסייה שהופקרה והוגלתה מביתה, נאלצה ללכת כצאן לטבח ממדינת ישראל למעוזי החמאס בעזה. אוכלוסיה שלמה זעקה מחדרי הממ"ד ולא היה לה מושיע. כולנו אחראים למחדל הזה ואין אחד שיכול להוציא את עצמו מהכלל. מוטלת עלינו חובה מוסרית לשחרר את החטופים ובתנאי שאנחנו לא מסכנים את מדינת ישראל. זאת ועוד, לא מדובר כאן בעסקה רגילה אלא זו אחת ממטרות המלחמה. מובילי ממשלת החירום הכריזו על שתי מטרות למלחמה : האחת , מיטוט שלטון החמאס והשנייה, החזרת השבויים והחטופים. כלומר, שסוגיה זו שייכת לגדרי מלחמה, שהמוסמכים לקבוע בה הם מקבלי ההחלטות . כיצד ניתן לומר שהעסקה אינה מוסרית ?! מי יודע את תנאי הלחימה טוב יותר מהמומחים הצבאיים ומקבלי ההחלטות?! המתנגדים טוענים, שהמשך הלחץ המלחמתי יביא לעסקה טובה האם מישהו יכול לערוב לכך?! האם קבלנו הבטחה על כך?! אם כעת, ישנה עסקה וודאית, שבאמצעותה אנחנו יכולים לשחרר נשים וילדים והיא מגובה על ידי הצבא האם נוכל לדחות את ההעסקה הוודאית מפני ספק עסקה עתידית ?! וכי ספק גובר על הוודאי?! את העקרונות המוסריים ניתן לשאוב מתוך ההלכה אולם ההחלטה מופקדת בידי מי שמנהל את המלחמה. לנגד עיניהם מצויה התמונה בכללותה ולנגד עיניהם נמצא הטיעון החד והברור בדבר האחריות הבלתי מתפשרת להשיב את אלו שהוגלו מביתם, שנחשפו לזוועות ולתמונות שחווינו בשואה הארורה לשוב לביתם. המפקדים ומקבלי ההחלטות ערים לגבי הסיכונים, כולם הולכים לקראת העסקה "בחרדת קודש". עסקת החטופים היא חלק בלתי נפרד מהמלחמה בעזה. כשם שאנו סומכים על מפקדי צה"ל בכל הקשור לתמרון הקרקעי כך גם בסוגית שחרור החטופים שהיא חלק בלתי נפרד מהמלחמה בעזה. זו הזדמנות לחזק את ממשלת ישראל, לתמוך בשרים שהקשיבו למומחים ושינו את החלטתם לאחר שקבלו מענה לשאלותיהן. זו שעה שדורשת הרבה ענווה, רגישות , והקשבה לכוחות הביטחון. עלינו להמשיך ולתמוך במשפחות החטופים במיוחד כעת, שכן העסקה הזו מעצימה את התקווה לעסקאות נוספות. נמשיך להתפלל על שלומם של חיילי צה"ל ובמיוחד בימים אלו של הפסקת המלחמה, שאורבות להם יותר סכנות. נתפלל לשלומם ורפואתם של הפצועים והשבויים.