לכבוד אלוף פיקוד מרכז יהודה פוקס, לפני כמה ימים נפגשת עמנו, ראשי הישובים בבנימין. דברנו בעיקר על המצב מבחינה בטחונית, על הגנת הישובים, על הצורך בשינוי בתפישת המציאות, בהבנת האויב. יצאתי מעט לפני הסיום, כיוון שמיהרתי כחייל בהגמ"ר לעלות לשמירה, בין השאר תחת פיקודך. היה לי הרבה מה לומר לך, על קריסת הקונספציה בדרום, ומה אתה עושה בשביל להציב סימן שאלה על הקונספציה כאן ביהודה ושומרון, והצורך לשנות את הדיסקט כאן ועכשיו. אך לא רצינו להאריך בדוברים, סוף כל סוף – אלוף בצה"ל בזמן מלחמה, זמנו יקר. גם לא ראינו צורך בשיחה הזאת לדבר על נושאים אחרים. על פינויים ומעצרים, על הקמפיין השקרי של 'אלימות המתנחלים' (מהכותרת שיצאה לאחר מכן לתקשורת הבנתי שהתייחסת לאחר שיצאתי גם לעניין הזה, ושללת אותו מכל וכל). אכן, חבל על הזמן, וחבל מצד העניין, לעסוק בכך. אחרי הכל, זמן מלחמה עכשיו, כולנו מאוחדים למען מטרה אחת – נצחון על האויב, הגנה על הבית. והנה, ממש יום למחרת, נעצר בחור יקר, שאני במקרה מכיר אישית, עמיצור בין יוסף, במעצר מנהלי. בחור כארז, המבקש ליישב את אדמת ארץ ישראל, ממש עדינו העצני. אסור עתה בבית הכלא ללא ראיות, וללא משפט, לא יכולת הגנה, בלי להבין למה, במעצר של כמה חודשים, כפי שנוהגים להבדיל במשטרים אפלים. כל זאת, בזמן מלחמה, בזמן שכל החיילים, כולל חבריו וידידיו מההתיישבות, נלחמים יחד כתף אל כתף, מול האויב האמיתי. זה כאב ושרף והרתיח. והנה, היום בבוקר, הרס בעמונה. פינת חמד קטנה, אוהל ומבנה מעץ, שהיו בשביל הנוער של עמונה, שבגרו מאז הפינוי והיו לאנשים, למעט נחמה. מעט בית, קרבה לאדמה שכל כך אהבו. אחד התחתן, ובנה שם את ביתו. ואחר מאותה חבורה הוא חייל בקורס קצינים, שנמצא ממש עכשיו בתוככי עזה. והנה, אתה בוחר לשלוח חיילים להרוס את ביתו. באותו בוקר ממש שהתבשרו אנשי עפרה, הישוב הצמוד, על מותו בקרב בעזה של לירון שניר, אחד מבני הישוב. תגיד לי יהודה, אתה מתחיל להבין מה אתה עושה?! מתי למען השם תתעורר?! באותה פגישה אמרת לנו בין השאר שהצבא מתוח עד הקצה. אכן, כחייל בהגמ"ר שמעתי והרגשתי את ריבוי המשימות. והנה למשימה הזאת, הכל כך לא חשובה, לפתע יש זמן ואפשר להקצות כוחות?! ועיקר העיקרים, מה אתה עושה למצרך הכל כך חשוב כיום – האחדות, רוממות הרוח למען העם והארץ. זה מקור הכח שלנו, כעם, כצבא. משם אנו שואבים את הכוחות להלחם. יהודה, מעצרים ופינויים בזמן מלחמה מפוררים, מחלישים. אנחנו מרגישים שבוגדים בנו. אנחנו כאן בישוב החדש עמיחי, בונים וגדלים, אך דע לך - חלק מהלב שלנו שם, בעמונה. הלב שלנו גם עם הנוער המיישב במסירות נפש את הגבעות, ומהווה בין השאר את קו ההגנה של הישובים הותיקים. כמונו, גם עוד רבבות אנשים ביהודה ושומרון ומחוצה לה. אז תפסיק למען השם לפגוע ולפצוע את הלבבות שלנו. תמיד, ובפרט בזמן מלחמה. אם אתה רוצה לתקן את מה שעשית, לרפא את שפצעת, קודם כל שחרר לאלתר את עמיצור ואריאל, ולאחר מכן תן לנוער שלנו לבנות מחדש את ביתם. רק אז נוכל להתחיל לדבר על הקונספציה, כאן ביהודה ושומרון, שלאחר ולמרות כל מה שאמרת בפגישה, אני מבין כיום שאתה כל כך שבוי בה. קונספציה שלא שונה בהרבה מיישובי העוטף שלפני שמחת תורה, ועלולה להתפוצץ לנו בפנים. העוורון מי הוא האויב האמיתי, מה הן מטרותיו ומה הן יכולותיו. הכמיהה לשקט מדומה שמסכנת שוב ושוב חיילים ואזרחים. ההבנה האמיתית איך צריך להתמודד עם אוכלוסיה תומכת טרור, ולא רק עם המוציאים אותו לפועל. אבל אם לא תתחיל לתקן את שני הדברים האלו, נדע, וידע כל הציבור, שאתה שבוי בה כל כך, שאין כל כך על מה ועם מי לדבר. מחכה לתשובתך, במעשים. הכותב הוא רב הישוב עמונה-עמיחי
