חודש וחצי שכולנו בתוך סחרור המלחמה. בתקופה האחרונה אני נשאל האם יש משמעות לעיסוק בקדושת החיים?

מאז מתקפת הטרור הרצחנית משהו נשבר אצלנו, המספרים הבלתי נתפסים של הנרצחים, הנופלים, העובדה שיחד נכללים תינוקות נשים וזקנים גורמת לנו לכאב כה גדול שמביא לכהות חושים.

ובכל מקום אנחנו נתקלים בעוצמות האדירות שמבקשות לשים לזה סוף, להילחם, לנצח, להשמיד את האויב האכזרי. ואנחנו מבינים שלמלחמה הזו יש מחירים אבל כשאנחנו פותחים את החדשות בבוקר ופוגשים עוד שמות, עוד פנים, עוד משפחות חוזר שוב מעגל הכאב והיגון, אין לנו חשק לעשות כלום, ושוב כהות חושים.

חשבתי הבוקר שהתחושות הכואבות הללו נובעות ממקום מאוד אמיתי, אנחנו, בשונה מאויבינו, מייחסים חשיבות לערך החיים. כל אחד ואחד שנופל הוא עולם ומלואו מכיוון שאנו מאמינים בכך שלדקה של חיים על פני העולם הזה יש עדיפות על פני כל חיי העולם הבא. וכן, אנחנו יודעים בשכלנו שכל אותם הרוגי מלכות קדושים וטהורים נמצאים במקום שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם. אך למרות הידיעה השכלית וההבנה הברורה שלהם טוב, אנחנו מוצפים בכאב אדיר כי היינו מעדיפים לחיות איתם פה.

ומכאן לעיסוק בקדושת החיים.

ימי המלחמה דורשים מאיתנו בירור מוסרי, העובדה שאויבינו הצליחו להיכנס לתוכנו נבעה מכשל מוסרי ביחס לאותם אכזרים, בקונספציה שגויה שנשענת על מוסר לא יהודי, מוסר שאנו רואים אותו כלא מוסרי! הנחיות בגץ שאפשרו לאויבינו להתקרב לגדר מבלי הרתעה ברורה או הוראות הפתיחה באש שצמצמו את היכולת של חיילינו לפעול בזמן אמת מגיעים מאותו מקום שלא מקבל את המוסר האלוקי כמוסר עליון וחושב שאת גבולות המוסר קובעים בשכל האנושי.

הבירור המוסרי הזה לא נשאר במסגרות הצבא והמלחמה, אל לנו להיכנע לאותה כהות חושים שמטשטשת את ההגיון הבריא שלנו בערכם של החיים. מבחינה אמיתית-מוסרית אין הבדל בין ערך חייו של ילד, לוחם או חולה במחלה ממארת.

הרב יעקובוביץ זצ"ל רבה של בריטניה היטיב להגדיר זאת:

"ערכם של חיי אדם הוא ללא שיעור, ולפיכך אינו ניתן לחלוקה, וכל חלק וחלק מהם הוא אין-סופי. יוצא אפוא, שלשבעים שנות חיים אותו ערך בדיוק כשלושים שנה, או שנה אחת, או שעה אחת, או שנייה אחת. הגדרה קפדנית זו של קדושת חיי אדם מבוססת לא רק על מתמטיקה צרופה או הגיון, היא מיוסדת באותה מידה על שיקולים מוסריים. אם ייגרע מערכם של חיי אדם בשל קיצו המתקרב, יפסידו חיי אדם את ערכם המוחלט ויקבלו ערך יחסי לפי תוחלת חייו, מצב בריאותו, תועלתו לחברה או כל מדד שרירותי אחר. יהיה אז צורך לדרג את בני האדם, ושני אנשים לעולם לא יהיו בעלי ערך שווה. ברגע שנפגע בחייו של איזה חולה שהוא על ערש מותו משום שהם חסרי ערך, אנו פוגעים בערכם הבלתי מוגבל של חיי כל אדם ואדם, וקובעים להם מימדים מוגבלים" (הרפואה והיהדות ע' 152).

דבריו של הרב יעקובוביץ מחדדים אצלנו את הנקודה שאצלנו, עם ישראל, יש ערך לחיים.

אנו מוכנים להילחם על החיים הללו, למסור את הנפש עבור חייהם של כלל ישראל ולא מקלים ראש בחייו של אף אדם. אך דברים אלו דורשים מאיתנו לחדד את החושים, לזכור שאת השאלות המוסריות הנוגעות בהמשך טיפול בחולים קשים ומסוכנים יש לעשות בכובד ראש לא פחות מאשר אילו מדובר בשאלות הנוגעות לחיי חילינו.

ויהי רצון שהחיזוק שלנו בערך החיים ובמשמעותם יהיה לפני ה' יתברך כקרבן כליל ועולה ולא נדע שוד ושבר בגבולנו.

הכותב הוא מראשי אגף קדושת החיים במכון פוע"ה