ביום שאחרי ההפוגה, ישראל חייבת להסתער על החמאס בעוצמה. המשימות שעומדות בפנינו משמעותיות ואף קריטיות לחיים שכולנו רוצים לנהל כאן ביום שאחרי. החמאס חייב להיעלם, עזה נדרשת להיות מפורזת, החטופים חייבים לשוב. סדר המשימות האלה אינו טורי אלא מקבילי. דרגת החשיבות שלהן זהה. בעוד ממשלת ישראל צריכה לקבל החלטות שיאפשרו לצה"ל לנצח, הלחץ הבין לאומי יתגבר ואיתו השאלות המשפטיות שסובבות את הלחימה. "צריך להתחשב בדין הבין לאומי", קבע הרמטכ"ל באחת מישיבות הקבינט. מתאם פעילות הממשלה בשטחים הגדיר כי "האחריות לא עלינו כל עוד אנחנו נלחמים. שתיגמר המלחמה במדינה ונשלוט בשטח, האחריות תחזור אלינו". השר איזנקוט דרש להבין "מי אחראי על אזרחי עזה מבחינת הדין בין לאומי". למרות שהמצב מאוד מורכב והתשובות אינן חד ערכיות ננסה להסביר. כדי שישראל תקבל את הלגיטימציה הבין לאומית שכה נדרשת לה כדי להמשיך במלחמה עד להשגת היעדים, עליה לפעול בהתאם לכללי המלחמה שמוגדרים בדין הבין לאומי. הדין הבינלאומי מחייב כי מדינה תפתח מלחמה רק נגד גוף שלו יכולת שליטה אפקטיבית בשטח מוגדר. ישראל הגדירה נכון כי חמאס הוא זה ששולט ברצועת עזה. בנוסף, כאשר חמאס תקף בברוטאליות נוראית את מדינת ישראל ב- 7 באוקטובר הוא הכריז עלינו מלחמה. הטבח חסר התקדים באוכלוסייה אזרחית מאפשר לצה"ל מרחב פעולה משמעותי, גם בתוך המסגרות המגבילות של הדין הבין לאומי. לכן ישראל יכולה היתה להפציץ עד אפר רבי קומות ברצועת עזה, לכן ישראל יכולה היתה לחסל מהאוויר מחבלים תוך סיכון לפגיעה בבלתי מעורבים בלי נוהל "הקש בדלת", לכן ישראל יכולה היתה להיכנס לבתי החולים ברצועת עזה, ובראשם בית החולים שיפא ולבצע שם מבצעים אגרסיביים הגם שזכתה לביקורת על כך. כאשר הלחימה תתחדש, יעמדו בפנינו אתגרים מבצעיים רבים כדוגמת בית החולים שיפא. בתי החולים ברצועה והארגונים הבין לאומיים שמגנים עליהם טוענים כי אסור לישראל לפעול צבאית בבתי חולים בטענה שחמאס אינו פועל בשטחם. אך ישראל ידעה להוכיח לעולם כי בבתי החולים ברצועה מתקיים מאמץ לפגוע בה. התמונות שפרסם דובר צה"ל והציגו חטופים מובאים לבית החולים, פירי המנהרות בשטח בית החולים וסביבתו ואמצעי הלחימה, הג'יפ הצבאי שנחטף ועליו חטופה ישראלית נמצא בתוך מרחב בית החולים והחיילת נועה מרציאנו ז"ל שנרצחה בבית החולים, אותו בית חולים שאמור היה לטפל בה ולדאוג לשלומה. למרות שישראל ידעה על הפעילות הצבאית שמתקיימת נגדה בבתי חולים, עדיין פעלנו באמצעות עקרון המידתיות כדי להציג לעולם שאנו שומרים על כללי הדין הבין לאומי. ישראל הצניחה כרוזים מהשמיים שקוראים לאוכלוסייה להתפנות לדרום הרצועה ולצאת משטח בתי החולים, יצרה קשר עם מנהלי בתי החולים, הציעה סיוע בתרופות וציוד רפואי ואף מסרה אינקובטורים וציוד נוסף ודלק שנלקח על ידי חמאס, פתחה מסדרונות הומניטריים תוך סיכון כוחותיה ואף חיילינו סייעו לתושבים מקומיים שהתקשו בהליכה ובסחיבת מטלטליהם תוך כדי אפשרות בריחה של חטופים ומחבלים. גם בימים אלה ישראל נוהגת בסובלנות רבה אל מול הניסיונות של חמאס לאפשר כניסה של אזרחים עזתיים לצפון הרצועה. בנוסף, בניגוד להתקפות מהאוויר שישראל ביצעה כנגד בניינים שנחשבו לאיום כלפי הכוחות, מתחמי בתי החולים לא הופצצו. חיילים נאלצו להיכנס ללחימה באזור כדי לא לפגוע בחולים ובחוסים שנאספו במקום, בין היתר בפקודת חמאס שביקש מהם לשמש כחיץ בינם ובין חיילי צה"ל. בכלל, ברור שבחמאס לא קיימת קדושת החיים, גם לא לטובת האוכלוסייה העזתית. עובדה שהחמאס הציב נשים וילדים בקו האש בתקווה שייפגעו מאש וצה"ל. בנוסף קיווה שבחסות הבלבול שייצרו אצלנו, יצליח לפגוע בכוחותינו. הרמטכ"ל צודק שצריך להתחשב בדין הבין לאומי אבל ישראל כבר עושה זאת. הטבח הנוראי בשבת הארורה מאפשר לישראל טווח פעילות רחב, גם לפי הדין הבין לאומי. עם זאת, הממשלה חייבת להגדיר באופן מדויק מהו בדיוק מיטוט החמאס ולהמשיך להוכיח לעולם כי החמאס שממשיך לבצע פשעים הוא זה ששולט ברצועת עזה. כך הממשלה תקל על עצמה לעמוד בלחץ הבין לאומי ולמלא את תפקידה ואחריותה כלפי הציבור בישראל להחזרת החטופים ולכונן שקט אמיתי בגבולותינו. הכותב מומחה במשפט פלילי, צבאי, צווארון לבן וחוקתי.
