דודו סעדה מארח את הרב יוסף אליהו סבא של אריאל אליהו הי"ד, לוחם שריון בגדוד 77 ממצפה יריחו, שנהרג בהגנה על קיבוץ בארי בשמחת תורה, בן 20 היה במותו.
אריאל היה בן בכור לאחיה ועידית, נכד בכור ואחיין בכור. למד בישיבת הזורעים, והמשיך לישיבת ירוחם. ילד מצטיין שנועד לשרת במסלול מיוחד של מודיעין או סייבר, אבל בחר ללכת לקרבי. סביו מספר עליו: "אריאל היה ילד מיוחד. כבר בגיל בר מצווה סיים ש"ס משניות ובכיתה י"ב סיים את כל הש"ס בלמידה עצמית. סיים ללמוד גם את התנ"ך כמה פעמים".
"הדרך של אריאל היתה דרך של נתינה ועשייה וחיבור. אריאל היה איש של חיבורים, טיפוס של שליח. משפחתו היתה במשך 8 שנים בשליחות בארצות הברית בקהילה החלבית ואריאל סיגל לעצמו את הנושא הזה של להיות שליח בכל מקום. הפעילות החברתית שלו הייתה בצד של השקידה העצומה. החיבור הזה של אנשים שיוצאים מתוך התורה לחברה - אלו הדמויות שאנחנו רוצים שיהיו המנהיגים של עם ישראל".
אריאל כתב למישהו מיישובו: "היתה לי שמירה בשבת בבוקר, וכשקראו את ההפטרה שהייתה הפטרת נחמה התחלתי לבכות ונזכרתי כמה אני אוהב נבואות נחמה וגאולה. אז לקחתי איתי תנ"ך לשמירה, פתחתי בישעיהו באזור פרק מ' והתחלתי לדפדף ולקרוא לעצמי עם טעמים, להתרגש ולבכות מהתרגשות. זו הייתה חוויה מרוממת. אבל בעיקר זו הייתה חוויה מיוחדת לנחות לרגע לתוך המציאות ולהבין איזו גאולה זו, שאני עם מדים ונשק בבסיס של צה"ל עומד באמצע שבת ומזיע להגן על מדינת ישראל בארץ ישראל. ואז הסתכלתי סביבי, ופתאום רואים גאולה בכל אבן, בכל עץ, בכל דשא סינטטי ובכל גרפיטי בעמדה זאת. גאולה כל כך נפלאה שאי אפשר לתפוס בכלל כמה יפה היא נראית במציאות".
בסטטוס שלו הוא כתב: 'העוגה שלי טעימה יותר כשהחבר שלי אוכל אותה'. הסתכלות כזאת על החיים - עבודה אישית, להתקדם ולתת יותר בכל מקום. מחצבים של מלח הארץ".
יהי זכרו ברוך.