התגברות על החושך באמונה

בפרשת השבוע וישלח, התורה מספרת שאחרי ההיאבקות של מלאך עשיו עם יעקב "ויזרח לו השמש" (בראשית ל"ב ל"ב).

אמירה פשוטה לכאורה זו טומנת בחובה משמעויות עמוקות, שכן היא מסמלת שחר חדש עבור יעקב - לידה מחדש סמלית אחרי לילה של מאבק רוחני עז.

מדברי חז"ל, אנו שואבים תובנות על היחסים שבין רבי עקיבא לחבריו. אחד הסיפורים הבולטים מופיע בסוף מסכת מכות (כ"ד ב). רבי עקיבא חי בזמן חורבן בית שני והגלות שבעקבותיה, תקופה של ייאוש עמוק ואחד הפרקים האפלים בהיסטוריה היהודית. העם היהודי היה מדוכא, נואש ולעיתים חסר כל תקווה.

רבי עקיבא קיבל על עצמו משימה להעלות את רוחם של חבריו ולהטמיע בהם עמידות נפשית. בגמרא במסכת מכות, אנו נתקלים באפיזודה שבה חכמים רואים שועל יוצא מאזור שבעבר הכיל את קודש הקודשים. הם מתמוטטים בבכי עד שרבי עקיבא, שהיה נוכח וראה את השועל יוצא, מנחם את חבריו ומסביר להם שמראה זה הוא אות מבשר טוב - כשם שהנבואה הצופה שועלים עוברים במקום הזה התגשמה, כך גם נבואות הגאולה יתממשו.

התלמוד מספר שהיו מי שקראו לגזרה האוסרת נישואים ולידות בתקופת הדיכוי הקשה הזו, מתוך טענה שעדיף שצאצאי אברהם יאבדו מאשר לסבול ייסורים אכזריים. אך הגמרא מתנגדת לרעיון זה. ועם זאת, ברור שהאווירה הכללית הייתה של דכדוך.

כאשר רבי עקיבא וחבריו יצאו יחד עם רבן גמליאל לשוק של אימאוס להשיג בשר לחתונת בנו של רבן גמליאל, ייתכן שרבן גמליאל, שראה את החתונה המתקרבת, היה שקוע ברגשות של חוסר תכלית. סביר להניח שהוא הטיל ספק בטעם הנישואין של בנו, ואולי הרהר האם נכדיו עלולים לעמוד בפני רדיפות הרומאים.

רבי עקיבא, שהבין שהחתונה עלולה להפוך למקור לייאוש וחוסר שמחה, ביקש להפיח שוב תקווה ואופטימיות בקרב חבריו על ידי הפנייה לעיקרון "מעשה אבות סימן לבנים". כלומר, שחוויות האבות מרמזות לגורל בניהם.
הוא מפנה אל סיפור יעקב בפרשת ויצא. יעקב, שנמלט מפני אחיו הרוצח, הגיע לשיא המצוקה - הוא נותר חסר כל. באופן דמיוני ומילולי, השמש שקעה עבור יעקב אבינו. הוא יורד לאפלה, מגורש לבית לבן שם הוא עומד בפני מרמה וניצול.

אבל מה קורה הלאה? יעקב מתעקש להתמיד. הוא מסרב לוותר. הוא נשאר איתן ומוסרי "ותרי"ג מצוות שמרתי". אחרי הגלות הממושכת, הוא יוצא ללא פגע - שלם בגופו, בנפשו וברוחו. יעקב שורד את הלילה, והשמש זורחת לו שוב.

אמר ר' עקיבא: שאלתי את רבן גמליאל ואת ר' יהושע בעת שהיו באיטליז (מקום מכירת בשר) של היישוב אימאום, שהלכו חכמים אלה ליקח (לקנות) בהמה לבשרה, לצורך משתה (חתונה) של בנו של רבן גמליאל. ושאלתי היתה, כתיב [נאמר] "ויזרח לו השמש", וכי השמש לו ליעקב לבד זרחה? והלא לכל העולם כולו זרחה! אמר ר' יצחק בהסבר הדברים: שמש זו הבאה (ששקעה) בעבר בעבורו של יעקב, זרחה הפעם במיוחד בעבורו...(חולין צ"א :)

מסרו של רבי עקיבא, שניסה להפיח תקווה בקרב חבריו, היה ברור: "אל תיכנעו לייאוש. חוויות אבותינו משקפות את גורלנו שלנו. כשם שהשמש שקעה עבור יעקב, אבל היא זרחה שוב, כך גם הגלות והחושך לא ינצחו לנצח".
"נצח ישראל לא ישקר" (שמואל א ט"ו כ"ט). יבוא קץ לסבלנו. השמש ששקעה עלינו בזמן החורבן תזרח שוב. כאומה, הפגנו עמידות יוצאת דופן, שרדנו כעם אלפי שנים למרות רדיפות. אנחנו העם היחיד ששורד תקופה ארוכה ונוראה זו, אך אנחנו נתגבר. כשם שאבותינו התמידו, כך נשיב לעצמנו את שלמותנו – בגופנו, בחומרנו וברוחנו.

רלוונטיות לאתגרי ימינו

העמידות שגילה יעקב והתקווה הנצחית של העם היהודי מציעים מסר חזק. כאשר אנחנו עומדים בפני אתגרים, עלינו לשאוב כוח מדוגמתם, ולהזכיר לעצמנו שגם בתקופות האפלות ביותר, תמיד יש תקווה לתחייה.

כשם שיעקב התגבר על הניגודיות ויצא ממנה מחוזק, כך גם אנחנו יכולים למצוא את הכוח והעמידות כדי להתמודד עם האתגרים שלנו. בואו נזכור שהשמש תזרח שוב ושיש ביכולתנו ליצור עתיד טוב יותר לעצמנו ולעם ישראל.

בשבת פרשת וישלח, ט"ז בכסלו תש"ח, התקיימה הצבעה גורלית באו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. עד הרגע האחרון שרר חשש כבד שהאומות המתנגדות תוכלנה לסכל זאת. בי"א בחודש פרסמו הרבנים קריאה להרבות בתפילה, וביום שישי המונים התפללו בכותל המערבי.

ההצבעה נדחתה ביממה לבקשת צרפת והתקיימה במוצאי שבת בחצות. 33 מדינות הצביעו בעד החלוקה, 13 נגד ו-10 נמנעו. השמחה סחפה את המוני בית ישראל שיצאו לחוג ברחובות. הרב עוזיאל הכריז כי "שחר גאולת ישראל הגיע!" וקרא שלא להשלים עם ירושלים מחוץ למדינה היהודית.

בהמשך חזרה ארה"ב בה מתמיכתה בתוכנית החלוקה, אך הרב הרצוג עודד את העם באמונה כי זוהי גאולה המתרחשת "קימעא קימעא".

הרב צבי יהודה קוק סיפר כיצד התקשה לשמוח באותו הערב, שכן נתקיים "ואת ארצי חילקו" וויתרנו על חלקים מארצנו. יחד עם הרב חרל"פ קבעו כי זוהי ישועת ה' הנפלאה בעינינו, על אף הקשיים.

הסיפור של יעקב אבינו קיום החתונה של בנו של רבן גמליאל וההצבעה באו"ם הם דוגמאות היסטוריות לכך שהעמידות והאמונה יכולות להוביל לתקומה, גם מתוך החושך הגדול ביותר. הם מזכירים לנו שגם בתקופות קשות, יש תמיד תקווה, בנצח ישראל

נתפלל: שנזכה להרגיש: זרחה חמה זרחה נפשי, החייני א-לי עד ביאת גואל.