השר לביטחון פנים זעם על ההנחייה שניתנה לחיילי צה"ל למחוק כתובות גרפיטי שרוססו בעזה, וטען כי חיילי צה"ל אינם פועלי ניקיון.

לצערי, כבוד השר טעה פעמיים. הטעות הראשונה והגדולה שלו היא הפגיעה בלכידות החברה הישראלית ובצה"ל בעבור כותרת באמצעי התקשורת. כל ויכוח סביב צה"ל גורם לראשי החמאס לחכך ידיים בהנאה ומרחיק את סף השבירה שלהם.

הטעות השנייה של כבוד השר היא שחיילים בצה"ל הם בהחלט גם פועלי ניקיון. מעט מאוד ציוויים מקדישה התורה לחיילים. אחד מהבודדים הוא החובה לשמור על הניקיון. התורה התנתה את נוכחותו של הקב"ה בתוך המחנה הצבאי בשמירה על ניקיון המחנה.

התורה מחייבת כל חייל להסתובב עם את חפירה כדי לכסות את הצואה שלו, והסיבה איננה רק סניטרית אלא ערכית – "כי ה' א-לוהיך מתהלך בקרב מחניך, להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחנך קדוש ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחוריך". אם לא נתנהג כמו בני אדם גם בזמן מלחמה עם מפלצות, הקב"ה חלילה וחלילה לא יבוא בקרבנו.

איני יודע מה הסיבה לכך שניתנה פקודה למחוק את הכתובות, והאם הסיבה לכך מוצדקת. אני יודע שהזלזול של כבוד השר בשמירה על הניקיון, אינו במקומו.

התורה החשיבה את השמירה על הסדר והניקיון כבסיס להגדרת האדם. דרך ארץ קדמה לתורה. וכבר ציינו חז"ל "מטה של תלמידי חכמים כיצד? כל שאין תחתיה אלא סנדלין בימות החמה ומנעלין בימות הגשמים. ושל עם הארץ דומה לאוצר בלוס... כל דבר מניחין תחת מטתן - אוכלין וכלים." (ב"ב נח ורשב"ם שם).

חיילנו האמיצים הנלחמים כעת את מלחמת ה' בעמלק, ימשיכו לשמור על האנושיות שלהם ובכלל זה גם בדאגה לניקיון, ובע"ה יתהלך ה' א-לוהינו בקרב מחנינו להצילנו ולתת אויבינו לפנינו.