אין ספק שמה שאיחד את עם ישראל השבוע, זו השמחה בשובם של הילדים והילדות, הנערות האמהות והסבתות, וגם העובדים הזרים. את כולם פדתה מדינת ישראל מהחמאס ומהג'יהאד האיסלמי. וכך, כל ערב ישבנו כולנו, ממש כמו מדורת השבט בימים הטובים, מול המרקע וחזינו בפנים האהובות הנגלות אלינו מהמטוס, באוטובוס, בבית החולים.... בפגישות הנרגשות עם המשפחות, אמהות עם ילדיהן, ילדים עם אמם, סבתא עם נכדיה, ואתה יושב מול המרקע ודומע בלי סוף. על רקע תמונות החטופים החוזרים, התנגן בראשי משך כל השבוע השיר "ושבו בנים לגבולם" ששרה שושנה דמארי לפני 7 עשורים כמעט, בשנת 1956. ושבו בנים לגבולם ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושבו בנים לגבולם ושמחת עולם על ראשם ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פרים ושבו בנים לגבולם ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם ושבו בנים לגבולם השיר בנוי מתמהיל של נבואות ישעיהו, ירמיהו ועמוס. ישעיהו מתנבא "וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם, עַל-רֹאשָׁם; שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן, נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה" (נ"א, י"א). הנביא עמוס התנבא (ט' י"ד) "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם". בין לבין מוזכר הפסוק מירמיהו (ל"א, ט"ז) "וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם" המופיע בנחמת הקב"ה לרחל אמנו ("קול ברמה נשמע... רחל מבכה על בניה". את הפסוק הזה, 'ושבו בנים לגבולם', נהגו לשיר בכל שבת מחדשי קיבוץ כפר-עציון אחרי מלחמת ששת הימים, שראו בשובם לבית הוריהם שנחרב את מימוש הנבואה הזו). ואז תהיתי למה הלחין משה וילנסקי את נבואות הנביאים הללו דווקא בשנת 1956. אמנם ב-29.10.56 פרץ "מבצע קדש" שנמשך 8 ימים ובסיומו היה לנו, תודה לאל, שבוי אחד בלבד, הטייס יונתן אטקס. באיזה נסיבות, אם כן, נכתב השיר? ובכן, מסתבר שהשיר נכתב כפס קול לסרט הראשון שצולם בצבע בארץ, בשנת 1956- "באין מולדת". הבימאי היה נורי חביב שעלה מעיראק ועסק בעליית יהודיי תימן לארץ. עלילת הסרט מתרחשת בתימן בשנת 1926, ומספרת על נעמי (בכיכובה של שושנה דמארי) שגדלה אצל מוסלמים שחטפו אותה בילדותה אחרי שרצחו את הוריה וחטפוה בילדותה, הכריחו אותה להתאסלם ושינו את שמה לנעמה, וכיום היא מתפרנסת בהצלחה כרקדנית נערצת במועדוני לילה. בעקבות פגישה מקרית עם רועה צאן יהודי מגלה נעמה את שורשיה היהודים, שומעת על חייהם הקשים בתימן ומחליטה לעלות לארץ ישראל. היא מצטרפת לקבוצת יהודים שרוצים לעלות לארץ ישראל, מסעם במדבר עמוס בתלאות וצרות אבל הסוף טוב, הם מגיעים לארץ ושם שרה נעמה (שושנה דמארי) את "ושבו בנים לגבולם". בסרט שיחקו גם אחיה של שושנה, סעדיה דמארי ושייקה אופיר. הפסוק הזה נכתב גם על בול (בעיצוב דוד בן הדור) שהוציא השירות הבולאי בשנת 1980 לכבוד חידוש הישוב היהודי בחברון. הלוואי וישובו כל בנינו ובנותינו לגבולם במהרה בימינו, אמן.
