1. הגבורה של יובל קסטלמן היא מעל ומעבר לדמיון: נוסע בכיוון התנועה הנגדי למקום הפיגוע ויכול להמשיך בנסיעתו, אבל הוא עוצר וחותר למגע כשהוא חמוש באקדח ולמחבלים נשק ארוך – הוא הראשון לנטרל אותם למרות זאת ובמעשיו מציל את חייהם של אזרחים נוספים. כשמדברים עליו צריך קודם כל להזכיר את גבורתו. 2. יובל הוא ההוכחה לכך שאזרחים חמושים מצלים חיים, וזאת בניגוד לכל מיני דיבורים שאני שומע עליהם ממי שלהם אין מושג או חצי מושג בנוגע לנטרול מפגעים והדברים נכונים בייחוד הפיגוע הרצחני שארע בירושלים ביום חמישי האחרון: מי שאחראי לפגיעה ביובל הוא לא עוד אזרח חמוש אלא חייל במילואים שידו קלה על ההדק. 3. היד הזאת קלה על ההדק כחלק מתפיסת עולם מעוותת, ואין שום דרך אחרת לתאר את זה: יובל הבין שמי שיורה עליו טעה בזיהוי וכבעל עבר בטחוני עשה כל מה שמתבקש: ירד על ברכיו, הניח את הנשק, פתח את כפתורי חולצתו בכדי להוכיח שאין עליו חגורת נפץ, הרים ידיים למעלה וניסה לצעוק שהוא יהודי – כל זה לא עזר. מי שירה ביובל נושא במחשבתו את החלטה שקודמת לאירוע ולפיה אין חשוד בפיגוע שיוצא חי מזירת פיגוע, גם אם הוא יורד על ברכיו ומרים ידיים. ליובל קסטלמן זה עלה בחיים. 4. איך אפשר להבין ירי במי שיורד על ברכיו ומרים את ידיו? יש רק דרך אחת: מדובר במשפט שדה. היורה מסרב להשלים עם העתיד הצפוי למחבל בכלא הישראלי ומבחינתו עושה הכל בכדי למנוע את זה: במקום תואר אקדמי וטיפולים רפואיים על חשבון משלם המיסים, במקום חפלות בתאים והטרדת סוהרות ועל מנת שלא תהיה כל אפשרות שהמחבל ישתחרר בעסקה קרובה שמעמידה בצד אחד חפים מפשע ובצד השני רוצחים עם דם על הידיים – צרור למרכז המסה, ירי כזה שלא יאפשר לאף שופט את עיוות הדין הצפוי. 5. מדובר בתפיסת עולם אנרכיסטית, וכל תפיסת עולם אנרכיסטית מסכנת את קיום המדינה – במקרה של מדינת ישראל זה גם מסכן את קיומו של העם היהודי. האם אני בעד העתיד הצפוי למחבלים בכלא הישראלי? לא ולא. האם אני בעד עונש מוות למחבלים? גם לא (הם יוצאים לפיגוע על דעת זה שימותו ומצפים לבתולות). אני בעד שינוי יסודי באופן הכליאה בישראל: כל מי שמעז לעסוק בטרור צריך לדעת שאת שארית חייו יבלה בצינוק כשהוא לבדו, עם פרוסת לחם אחת ביום, דלי של מים קרים לרחיצה אחת בשבוע ומגע מינימלי עם בני אדם - את מותו הוא צריך לבקש בעצמו. כמו כן, אני סבור כי מי שהוכחה מעורבתו בטרור צריך לדעת שהוריו ישבו בכלא הישראלי לתקופה מוגדרת של זמן – חודש על כל שנת חיים של בנם שבחר בטרור. אני חושב שאת הבית של המחבל צריך להחריב עד דק ולא לעשות טיפול קוסמטי מגוכח – גם אם זה פוגע בשכנים (שילמדו לבחור את האנשים שלצידם הם חיים). את כל מה שאני בעדו אני חושב שצריך לעשות מתוקף החוק ולא מתוך תסכול – יהיה עמוק ככל שיהיה. אני גם בעד התיישבות ביהודה ושומרון, אבל מוכן לקבל אותה רק בחסות המדינה ולא מתוקף היאחזות לא חוקית. הפער ביני ובין מי שחושב שמטרתו מקדת את האמצעים הוא פער מהותי שלא ניתן לגישור – אני חושב שמי שלא מכבד את החוק הוא אדם מסוכן. רוצה לקדם את תפסית עולמך? יש דרך אחת בלבד – בחסות החוק ומתוקף החוק. אין אף אחד שיכול להיות מעל לחוק. 6. בכדי שמקרים כמו של יובל קסטלמן לא יחזרו על עצמם, ובכדי שמדינת ישראל תחזיק מעמד כנגד כל הסיכויים חובתו הקדושה של העם היושב בארץ היא למצוא את הדרך להסכמות על נורמות מוסריות שמא כל אזרח, מימין או משמאל, יחליט שלא נראה לו מה שקורה כאן ויעשה מה שנראה לו על דעת עצמו. אין לנו מקום אחר לחיות בו ואין לנו עם אחר לחיות איתו – זה מה שיש, ועם זה אנחנו חייבים להסתדר. 7. בכדי שנצליח להסתדר אנחנו חייבים לדבר – לשם כך יש לנו פרלמנט שהיושבים בו נבחרים על ידינו. היושבים בפרלמנט צריכים לנהל את השיחה עבור בוחריהם (המילה פרלמנט נגזרת מהמילה 'פרלה' בצרפתית, פירושה הוא – לדבר). חברי הכנסת שלנו לא באמת מצליחים לדבר ודי בצפייה בערוץ הכנסת כדי להבין על מה אני מדבר. מה שמביא אותי שוב אל המסקנה המתבקשת – ישראל חייבת הנהגה חדשה. אחרת לגמרי. 8. משום שהמדינה שלנו היא גם יהודית וגם דמוקרטית לא די בהנהגה חדשה, כי כם התרבות שלנו זקוקה לרוויזיה – מנהיגים שלא יודעים לדבר הם ראי לעם שלא יודע לדבר. אל לנו לבוא בטענות אל נבחרי הציבור שלנו משום שאנו הציבור הבוחר. 9. אם נחזור לדבר שוב נצא מהדעת מעומק הפערים שבין תפיסות העולם שלנו, יכול בהחלט להיות שזה שוב יגרום לנו לצעוק. מה ימנע מאתנו לצעוק ובכל זאת יביא אותנו להסכמות שמתוכן יצמחו גם נורמות מוסריות מוסכמות הבאות לידי ביטוי בחוק? ההבנה המתבקשת – אין לנו עם אחר ואין לנו מקום אחר. יש שיראו בזה גזירת גורל, אבל אני רואה בזה ברית גורל. מבחינתי אני חייב למצוא את הגשר בין ובין אחיי ואחיותיי גם אם ההורים שלנו באו הנה מארצות שונות, תרבויות שונות ותפיסות עולם שונות. מי שלא מבין למה זה הכרחי צריך ללמוד היסטוריה. 10. כן, השיח הזה יכול להחזיר אותנו אל מחלוקת פנימית וכפי שהוכח לנו בימים שלפני השבעה באוקטובר ועוד יותר מכך כפי שהוכח לנו בחורבן הבית שבעקבותיו באה עלינו גלות נוראה של אלפיים שנה – כאשנחנו לא יודעים לנהל את המחלוקת היא מסכת אותנו. וכבר אמרו חז"ל שכל מחלוקת שאיננה לשם שמיים אין סופה להתקיים – במקרה שלנו גם סופם לא החולקים הוא לא להתקיים במידה ואין להם שמיים. אני מקווה שמה שקרה בשבעה לאקטובר ומה שקרה ליובל קסטלמן יזכירו לנו שהשיח הזה גם יכול וצריך להיות שיח שבבסיסו אחווה עמוקה, שיח פנים משפחתי שאף אחד מן הדוברים בו איננו אח על תנאי. אם לא נשכיל להתרומם אל עמדה שכזאת עדיך שלא נדבר, אבל אם נעשה זאת ונתרומם אל גודל השעה והסכנה שבמציאות עוד יבוא שלום עלינו ועל כל ישראל. אני מאמין שאם יבוא שלום על ישראל יבוא שלום גם עם האויבים שלנו. הכותב הוא מחנך ופעיל חברתי
