אתמול התחדש בבית המשפט המחוזי בירושלים משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ברגע של דז'ה וו לימים יפים יותר, בהם עסקנו כאן בדיוני עומק על עדויות חפץ ופילבר, על נכלולי התביעה ותעלולי ההגנה, ועל השאלה הנצחית שמלווה את מדינת ישראל כמעט שלושה עשורים - כן או לא ביבי. אבל מעבר למישור האנקדוטלי ומעבר לשאלה האם לא מן הראוי לעכב מעט משפט בלתי הכרחי שכזה, מהסוג שבלאו הכי יימשך עוד שנים ארוכות, ולהמתין לפחות עד תום ניהול המלחמה על ידי הנתבע מספר אחת, יש כאן אזכור חשוב למה שממתין לנו לא הרחק מעבר לאופק. כמעט כל דובר, מימין ומשמאל, חוזר על המנטרה השחוקה ש"מה שהיה לא יהיה". המהדרין מציינים ש"אחרי השביעי לאוקטובר אנחנו בעולם אחר", והמהדרין מן המהדרין מקפידים לשבץ את המילה 'אחדות' לפחות פעמיים במשפט. צר לי לאכזב אתכם ולהשתמש בכמה קלישאות שחוקות חלופיות: מה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש, טבע האדם נותר כשהיה ואף אחד לא באמת שינה את דעתו. אם כבר אז אדרבה, היא התחזקה בעקבות הנסיבות. נכון, בסוגיות לא רלוונטיות כמו ימין או שמאל מדיני והיחס לפלסטינים נרשמה תזוזה עזה ימינה, אבל בסוגיות שבאמת העסיקו אותנו בשנה האחרונה, הקרע רק הולך ומקצין. וביום שאחרי, ובכן, בואו נקווה שנגיע אליו מוכנים, חזקים ומאוחדים... ניקח לדוגמה את סוגיית הרפורמה המשפטית. האם אתם מכירים תומך רפורמה שאומר לעצמו 'היי, עכשיו שחמאס עשה מה שעשה, בטוח טעינו ולא צריך שום רפורמה. השופטים ילמדו את מקומם וגם יקפידו להחמיר עם נאשמים בעבירות טרור'? או שמא שמעתם דווקא את המסר ההפוך, בסגנון 'הכל בגלל מערכת המשפט שמשחררת מחבלים על ימין ועל שמאל' (ובגרסה המחמירה האשמים הם גם מובילי מחאת קפלן ואיומיהם על אבדן המודיעין וחיל האוויר כתוצאה ישירה מביטול עילת הסבירות...). מצד שני, מתנגדי הרפורמה משתמשים - הפלא ופלא - באותו קלף בדיוק. 'הרי אמרנו לכם שלא יהיה כאן מודיעין ושהרפורמה הזו תפגע בביטחון...' להם ברור שהרפורמה נקברה קבורת חמור והם כבר מלינים על שר המשפטים יריב לוין שההין ברוב חוצפתו שלא להתיישר עם המערכת ולכנס את הועדה למינוי שופטים בקצב ובמינון שנראה להם. הם כמובן לא תוהים האם היה ראוי להימנע בימים כאלו גם מפסיקות מרחיקות לכת כמו זו שהרחיבה את חוק השבות לאלמנותיהם של נכדים של יהודים, או פרסום הנימוקים לפסיקת טבריה שעל פי היועצת המשפטית לממשלה עשויים להשליך גם על סוגיית הנבצרות. כידוע, מערכת המשפט ניצבת מעל החוק ומעל ההיגיון האנושי שלנו, בני התמותה הפשוטים. כן כן, אותם מאבקים יחזרו ללב הדיונים, ובעוצמות ואוקטבות גבוהות בהרבה. הפעם כל צד ימנף את אירועי השביעי לאוקטובר כתנא דמסייע לו, וכל המילים היפות יתנדפו בעשן. ותתפלאו, אני חושב שמדובר דווקא בעניין חיובי. משום שהנושאים הללו באמת טעונים שיפור ותיקון (כן, עליתם עליי, אני תומך נלהב ברפורמה), ומשום שרק בדיקטטורות כולם פועלים ביחד וחושבים כאחד "באחדות", דמוקרטיות תוססות מתאפיינות דווקא בחילוקי דעות, חריפים לעיתים. ואנחנו הלא נלחמים בשם היותנו הדמוקרטיה היהודית היחידה.
