"אני מאמין בפיזיקה ובפיזיקה כוח איננו יכול ללכת לאיבוד, להעלם. מה שהיה פעם קיים – קיים לעולם. על כן אני מאמין בכוחו של עם ישראל. היו בו כוחות בנוער – הם קיימים בו, הם ישובו רק צריך מי שיעורר. היה כוח שידע לעורר. להיכן הוא נעלם?" את המילים הללו אמר הרבי מליובאוויטש לעיתונאית (ולימים ח"כ) גאולה כהן בשנת תשכ"ד כשריאיינה אותו למעריב. הרבי דיבר עם כהן על הנוער הארצישראלי שמצפה לאדם עם שאר רוח שיוכל להנהיג אותו: "הנוער מחכה שידברו אליו ואין מי. נואמים אליו אבל לא מדברים אליו ומתפלאים שהוא לא נדלק.. הנוער הולך לבתי קפה ומאבד את שעותיו ועולמו. גברתי זוכרת את הנוער במבצע סיני איך קם כאיש אחד מפני שהיה לו מפקד ומפני שהפקודה שניתנה הייתה כזו שלה הוא חיכה.. חשוב להדליק אצלו משהו כמו שנדלק במבצע סיני.. בחמישה רגעים יעלו כל הכוחות שהיו חבויים בו.." והנה,כ 60 שנה לאחר אותו ראיון, בשנת תשפ"ד, קם למול עינינו המשתאות דור הטיקטוק והאינסטגרם ומסתער כארי כדי למגר את הרשע העזתי המתועב. בקריאות 'שמע ישראל' ובמסירות נפש, הנוער נדלק כאילו רק חיכה שיהיה לו משהו להלחם עבורו, ובכדי שלמעשיו וקיומו תהיה השפעה וייעוד. "כולם הולכים עם הזרם, כולם הולכים באפרוריות.. אין דבר נורא כמו האפרוריות.. להסחף עם הזרם זה בבחינת מיתה.. אינני מטיף למרד חס ושלום רק להתמרדות נגד המסגרת.. כל עם ישראל הולך במסגרת ואין חלוץ שילך לפני המחנה.." הוסיף ואמר הרבי לכהן באותו ראיון. האפרוריות שעליה דיבר אז הרבי היא 'הקונספציה' של היום. אותה קונספציה של בכירי הצבא שאיש לא העז לאתגר, הקונספציה שהמערכת דאגה להנציח ולוודא שלא יהיה מי שיתמרד כנגדה ויאיים עליה, היא זו שהביאה עלינו את השביעי באוקטובר כאשר הכתובת הייתה על הקיר אבל המערכת בחרה שלא לקרוא אותה. והנה, למרות כל מה שקרה, אותה קונספציה מבקשת להמשיך ולדכא את האש של הנוער, האש של הלוחמים: חיילים שכורזים 'שמע ישראל' מודחים מפעילות מבצעית, לוחמים נשלחים לכסות כתובות גרפיטי בעזה, מתיישבים שמתריעים מפני הרשות הפלסטינית נשלחים למעצר מנהלי והפחד ממה יגידו הגויים פושה בקברניטי הצבא והמדינה. קברניטי הצבא ואנשי האליטות ניזונו במשך שנים ארוכות מקונספציות אפרוריות. השקט המנומנם והרווחה החומרית שיעבדו אותם לתפיסות מקובעות וחסרות מעוף. המסגרת השלטונית מקבעת קונספציה בכדי לשמר את כוחה והיא עושה זאת על ידי דיכוי של כל התפרצות שאר רוח, התלהבות וחשיבה יצירתית ומאתגרת. עוד באותו נושא: "לא תצאו מפה כמו שנכנסתם" מחאה שורשית, הפגנה רוחנית יוצר אור על סיקור אוהד ותקשורת בררנית מתוך אותה אפרוריות בורגנית וכוחנית נולד הפרוגרס, זרם תודעה שהוא כביכול פורץ דרך, מרדני ויצירתי אך מעודד רק תפיסות שמגיעות למסקנות ולתוצאות שהוא עצמו קובע, מייצר קונספציות. הפרוגרס והליברליזם מדכאים כל ערך יהודי, משפחתי ולאומי כיוון שאלה מובילים למסקנות הפוכות ממה שהליברליזם מבקש לקבע בתודעה, תודעה שדרכה הוא שואף לשלוט על המציאות ולעצבה כרצונו. אמונה דתית מכירה בכוח עליון המנהל את המציאות ושבפניו אנו נדרשים לענווה. דת הפרוגרס בזה לאמונה הדתית, למסורת ולמשיחיות 'הזויה' בעוד היא מטפחת תפיסה שהמציאות עבורה היא המלצה בלבד. הפרוגרס מבקש להלחם באלוקות כדי להיות בעצמו אלוקים. קברניטי המערכות הבטחוניות שאמונים על חשיבה פרוגרסיבית המקדשת קונספציה, קבעו כי החמאס מורתע, סברו שהרפורמה המשפטית היא הדבר המסוכן ביותר לישראל, שהסרבנות היא ביטוי לדמוקרטיה ושמשבר האקלים הוא האיום האמיתי על מדינת ישראל. גם כשהמציאות דפקה להם שוב ושוב בדלת, הם סירבו לפתוח עד שהבית קרס על יושביו. הפרוגרס המערבי הוא מה שמאפשר לאיסלאם הקנאי לצמוח ולשגשג על ידי יצירת תודעה כוזבת ומתעתעת. "עוד לא היתה תקופה בחיי עם ישראל כתקופתנו שהיו בה אפשרויות כל כך גדולות וניצול אפשרויות כל כך קטן" אמר הרבי לכהן. יש בידינו כעת, בנסיבות טרגיות, אפשרות שלא הייתה מעולם: הנוער, החיילים והצעירים פתוחים ליהדות. הם רוצים למצוא את הכוח הפנימי, את היכולת להתמסר לדרך בעלת משמעות ותכלית, דרך שהיא זהותם האמיתית. הנוער יודע שיש ביהדות את כל מה שהוא צריך כדי לחיות חיים מלאים במשמעות ובהתלהבות. הצעירים הללו זקוקים לנו, לכל מי ששייך למחנה הלאומי והאמוני כדי שהאש הזו תתממש במעשים ותהפוך למציאות. עלינו לדבר אל הנוער, לדבר גם אל הנעורים שבנו ולהעיר אותם לחיים, לתת להם להיות עמוד האש שלפני המחנה. אנשי ימין, דתיים ושאינם, צריכים לשאול את עצמם לאן אנחנו חותרים? למה אנחנו מחנכים? איש לא יכול להמשיך לשבת על הגדר. כולנו נדרשים לתשובות. ריאליזם ושמרנות אינם ערכים. הם דרך וטקטיקה אבל הם אינם תחליף לרוח. החינוך חייב להוביל להעמקה בערכי היהדות, שאיבת כוח מהם, חיבור למה שמעבר למציאות החומרית שממנו יגזרו גם פעולות מעשיות. עלינו לדעת מה אנחנו רוצים להיות: לא עוד עם ככל העמים המחנך לתרבות אוניברסלית אלא עם שמחיה את שורשיו בארצו המובטחת, עם שבחייו מגלם את הקשר לאלוקות, קשר שמתבטא גם בדרך בה אנו עובדים את האדמה, מנהלים מסחר, בונים צבא וממשל. האומות, שכולן יונקות מתורת ישראל בדרך זו או אחרת, מצפות לבשורה שלנו, למוסר הנכון והיהודי. כל העולם סובל מהפרוגרס ומהאיסלאם הרדיקלי. עלינו להוביל את העולם לערכי אמונה ומוסר. בלי לכבות את האש הזרה של הפרוגרס בצמרת המערכות הציבוריות שלנו, לא נוכל לנצח ולחיות בארץ הזו בבטחה ולא נוכל לכבות את הרוחות הזרות מבלי להבעיר את האש האמיתית ולדאוג שתמשיך לבעור ולחמם גם בדורות הבאים. בחזון עובדיה כתוב "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש". כשנבעיר את האש של בית יעקב על ידי חיבור מחודש למקורות, נוכל לממש את היהדות גם ב"בית יוסף" שהוא עולם המעשה, במדיניות שלנו בכל תחום: במשפט העברי, בתורת המוסר היהודי, בספרות האמונית ובתרבות. כך הרוח של עשיו, הפרוגרס, לא תעוות יותר את החשיבה שלנו ולא ממנה יגזרו פעולותינו. האיסלאם הפונדמנטליסטי מזהה ואקום רוחני, דתי ואמוני במערב ובעם ישראל ובתוך החלל הזה מבעיר את האש של הפונדמנטליזם והקנאות. האש של היהדות היא היחידה שיכולה למנוע זאת ממנו.
