ראש הממשלה בינימין נתניהו הרגיז רבים בימים האחרונים כשביקש להציב גם את הסכם אוסלו כחלק מאסון ה7 לאוקטובר. לו רק היה מחבר גם את תפיסת ההתמגנות וההתכנסות של גדר וחומה נקים בכל איזור עימות, הייתי יכול לומר שיש צדק בדבריו. העובדות הן שהסכמי אוסלו "עזה ויריחו תחילה" קרסו וכך גם החומות, המכשול התת קרקעי ועשרות מילארדים של התמגנות על התמגנות. המלחמה שנכפתה עלינו מחייבת להודות בכישלון ולשנות גישה. בואו נגיד שאיכשהו יימצאו אחראים לאירועי ה7 לאוקטובר, שנדע לסמן בדיוק מי היה אמור לדעת ולא ידע, שנדע לדרוש ממי שצריך שיתפטר ושאולי יזום התפטרות מצידו כשישקטו התותחים. האם נכון יהיה להביט רק על ה7 באוקטובר? על תמונת המודיעין? האם נכון יהיה לחקור רק את המתרחש בחודשים שלפני המלחמה? בספטמבר 1993 חתמה ישראל על הסכמי אוסלו, אלה כאמור קבעו "עזה וירחו תחילה" במעלה הדרך היו עוד פסגות והסכמים. בשנת 2000 פרצה האינתפאדה השנייה ושנתיים לאחר מכן בעקבות טבח מלון פארק בליל הסדר יצאה ישראל למבצע חומת מגן. במקביל החלו להקים על בסיס הקו הירוק פחות או יותר את גדר ההפרדה. גם מלבנון נסוגנו באותה תקופה של התחלת מילניום הסקנו שרצועת הבטחון בדרום לבנון אינה משרתת עוד את האינטרס הביטחוני וגם לא המדיני ויצאנו והתמקמנו על הקו הכחול. עוד באותו נושא: התפקיד החדש של עודד רביבי עודד רביבי מועמד לתפקיד פרויקטור הצפון רביבי: לדעת לומר תודה גם אם יש ביקורת לאחר 15 שנה: מהפך באפרת הסכמי אוסלו לא הוכיחו את עצמם , חומת מגן והגדר ביו"ש לא יצרו שקט ברצועה ובשנת 2005 יצאה ישראל על תושביה ולוחמיה כולם מרצועת עזה. פחות משנה אחר כך חצו במנהרה מחבלי חמאס באזור כרם שלום וחטפו את גלעד שליט כשהם צועדים עימו אל מעבר לגדר מעל פני הקרקע. שבועות אחכ נחטפו מתוך שטח ישראל 2 לוחמים על ידי חיזבאללה וישראל נקלעה למלחמת לבנון השנייה. בעקבות האיומים שעלו מלבנון השקיעה ישראל עשרות מילארדים בבניית חומה, כריית מצוקים, הקימה תרנים ומצלמות אין סוף. דבר דומה עשתה מאז מבצע "צוק איתן" ברצועה, מה לא סיפרו לנו על המכשול. גדר חכמה הוקמה גם בגבול מצרים, בגבול עם סוריה ואפילו בחלקים עם גבול ירדן. חומות הוקמו רק בשנתיים האחרונות סביב ג'נין שהפכה לבירת טרור בצפון השומרון גם ממנו נסוגנו. מאז הסכמי אוסלו שהיו ניסיון כן ואמיתי של ראשי המדינה, ישראל הפנימה שהצד השני אינו שותף או במקרה הטוב שותף בערבון מוגבל. המסקנה מצידנו היתה נסיגות וגדרות. התוצאה היא שמזה 80 יום במדינת ישראל מאות אלפי פליטים מצפון ומדרום. הגדרות והחומות קרסו ואיתם גם הקונספציה לא רק מול חמאס אלא גם בתפיסת הגדר והחומה כפתרון. גדר מתברר אינה מייצרת מודיעין, אינה מייצרת שינוי מציאות של שנאה ואיבה, גדר אינה מונעת התחזקות של טרור ואינה מספקת בטחון אמיתי. במקרה הטוב היא תעכב במקרה הפחות טוב היא שוב ושוב מתנפצת לנו בפנים ויוצרת בלבול בין תחושת הבטחון לבטחון. מאז הסכמי אוסלו ישראל נגררה לשתי תפיסות זו של הידברות ושאיפה לשלום וזו של התמגנות והתרעה. שכחה ההנהגה הישראלית את מושג ההכרעה, כשזה נעלם מהשיח ומהשולחן התחלנו להפסיד. דוד בן גוריון ז"ל קבע דוקטרינה לפיה בכל עימות על צהל להעביר את שדה הקרב למדינת האוייב, מבלי לשים לב ברבע המאה אחרונה הדוקטרינה שתפסה היתה חומות וגדר מאז השביעי באוקטובר יצרנו במו ידנו רצועת בטחון בקו העימות בצפון ובעוטף עזה כזו הנותנת לגיטמציה לפעולות אוייב בתא שטח זה. הדוקטרינה קרסה, לא התקיים דיון על שינוי הדקוטרינה ועתה יש לגבש חדשה. בעבר ידענו לנהל מארבים לפדיון, לנהל מרדפים, לפשוט על בסיסי אוייב. בין 2005 ל2009 אז התרחש מבצע עופרת יצוקה התבצעו למעלה מ14 מבצעים גדודיים וחטיבתיים ברצועת עזה, שאול מופז שהיה רמטכ"ל בעבר ושר הבטחון קבע "שצריך לכסח את הדשא" ולקיים מבצעים שוטפים שכאלה כדי לשמר ביטחון וגם יכולות מבצעיות. מאידך בדיון שהתקיים בכנסת בקיץ 2005 הבטיח כשר בטחון שההתנתקות תאפשר למדינת ישראל חופש פעולה כנגד כל טיל שישוגר מעזה, דבר שהמציאות הוכיחה לא התקיים ונורו אינספור טילים ללא מענה מצידנו. המב"מ שידענו לנהל היטב בסוריה לא התקיים בלבנון ובעזה והתוצאה לפנינו. החומות כאמור קרסו, גם תפיסת ההתמגנות וההרתעה במקום ההכרעה. למדתי גם שחומות מייצרים עוד איבה, ריחוק, חשדנות וחוסר הבנה היכרות והתמצאות בנעשה בצד השני. הגיעה העת לייצר שיח לאומי אסטרטגי בו נחליט חומות או הכרעה. הגיעה העת לחזור לפשיטות ומארבים בשטח האוייב, לקיים את ההבטחה שעל כל שיגור תבוא תגובה ובכך לייצר בטחון אמיתי. חזרה אל תפיסת הרתעה כמענה ביטחוני תסכן את עתידה של ישראל ובטחון אזרחיה. הכותב הוא סא"ל במיל עודד רביבי , ראש מועצה מקומית אפרת
