חברת הכנסת לשעבר ד"ר עינת וילף שעסקה רבות בחקר סוגיית הפליטים הפלשתינים ואונר"א, מתייחסת בראיון לערוץ 7 לממצאים הנחשפים בפני חיילי צה"ל ברצועה במתקני הארגון, אמל"ח וחומרי הסתה רבים נגד ישראל, בתי ספר ששימשו כמוקדי טרור ועוד, לבד מהדיווח לפיו מורה באונר"א החזיק בביתו חטופים. ד"ר וילף אינה מופתעת מהממצאים המתגלים תוך כדי פעילות צה"ל במתקני אונר"א וקובעת כי "הקשר ההיסטורי בין אונר"א לטרור מתחיל כבר בשנות השישים. זה לא משהו חדש לעזה ולא משהו מיוחד לחמאס". "אונרא הוא בעצם המנגנון שמשמר עבור הפלשתינים את מלחמת 48' כתיק פתוח, ומאפשר להם, בניגוד לפליטים האחרים בעולם מאותה תקופה שנדרשו להמשיך בחייהם, להתקיים בתחושה שמלחמת 48' לא הסתיימה ולתפיסתם יבוא יום והמדינה היהודית לא יתקיים והם ינצחו במלחמה הזו. אונר"א מאפשרת לשמר את השאיפה הזו דור אחר דור". ממשיכה ד"ר וילף ומסבירה כי כדי להבין מה קורה באונר"א נכון לראות מה קורה עם ארגון מקביל בשם אונקר"א שתכליתו הייתה לטפל בפליטים קוריאנים והוקם באותה תקופה שבה הוקם אונר"א. שניהם הוקמו כארגונים זמניים. "בקוריאה יישבו שני מיליון פליטים, פי שלוש מפליטי המלחמה בערבים ב-48' בתוך 3 או 4 שנים בתקציב של שליש או רבע מהתקציב של אונר"א, ולאחר מכן הארגון נסגר. זה היה גם הרעיון באונר"א, ליישב את הפליטים הערבים מהמלחמה, ולהשקיע בפרויקטים גדולים של תשתית ולהפוך אותם לחלק ממדינות ערב, אבל הפליטים הערבים עצמם סירבו להיקלט וגם מדינות ערב סירבו לקלוט, כדי שישראל לא תזכה ללגיטימציה אם תסתיים המלחמה בקליטתם". "עבורם העובדה שמלחמת 48' הסתיימה בהפסקת אש אינה רלוונטית. מבחינתם המלחמה נגד קיומה של מדינת ישראל נמשכת. מבחינתם הישות הציונית במוקדם או במאוחר תיעלם", אומרת וילף ואנחנו שואלים אם אונר"א קיבל עליו את דין סרבנותם של הפליטים להיקלט ושל מדינות ערב לקלוט, או שלאנשי אונר"א היה אינטרס לשמר את הפליטות הזו, ווילף משיבה וקובעת כי לא היה אינטרס כזה. "בספר 'מלחמת זכות השיבה' אנחנו מראים שארה"ב ובריטניה, המממנות העיקריות של הארגון הזה, רצו לסגור את הארגון כבר בשנות החמישים. היה ברור שמדובר בארגון כושל שאינו מבצע את תפקידו, ואז התחיל תהליך שבו הערבים השתלטו על הארגון. מדינות ערב והפליטים עצמם חוטפים את הארגון", אומרת וילף ומסבירה כי המדינות התורמות המשיכו למממן את הארגון מתוך רצון לשמר את השקט האזורי והחשש שמדינות ערב יפנו להן עורף ויפנו לגוש הסובייטי במסגרת המלחמה הקרה. למעשה המימון של אונר"א היה מעין תשלום פרוטקשן. עוד באותו נושא: ד"ר עינת וילף: לחתור לציונות ערבית כך מאפשרת ישראל לקטאר לתמוך בחמאס "הזהות הפלסטינית חייבת למות" אני מקשיבה לחמאס, אין שום עסקה אמיתית בעיני הפליטים הערבים ומדינות ערב האו"ם הוא אחראי לכל הצרות ולכן ראוי שהוא יהיה זה שימשיך לממן את מצבם. כעת, אומרת וילף, "אחרי 75 שנים זו עדיין סוכנות זמנית שצריכה חידוש בכל שנתיים-שלוש ואין לה תקציב קבוע. היא מקבלת מימון ממדינות תורמות, אבל בשלב הזה מדובר בארגון פלשתיני לחלוטין, למען הפלשתינים ומנוהל על ידי הפלשתינים לטובת האתוס הפלשתיני של שיבה ונקמה, ומבחינתם היעד הוא להפוך את מלחמת 48' על פיה". לנוכח כל זאת רואה ד"ר וילף באונר"א חלק בלתי נפרד ממלחמת הטרור הפלשתינית בישראל. "הטרור נעשה בשירות רעיון השיבה והרעיון שליהודים לא צריכה להיות מדינה וכל השאר נגזר מכך. בשנות השישים הארגון הופך לארגון לשימור הפליטות הרב דורית ובאופן טבעי ארגוני הטרור יוצאים לממש את רעיון השיבה הזה כדי לממש את שחרור פלשתין מהים ועד הנהר. לכן, למשל, מבצעי טבח הספורטאים במינכן הם בוגרי בתי הספר של אונר"א, והחמאס הוא רק החוליה האחרונה, אבל אונר"א הוא המסד האידיאולוגי שארגוני הטרור צומחים מתוכו כדי לממש את האידיאולוגיה הזו". וילף מציינת כי החל מסוף מלחמת ששת הימים הייתה לישראל ההזדמנות לפרק את אונר"א שכן מאז תום המלחמה היא החלה שולטת באזורים בהם פעל הארגון. "היו ניסיונות לפרק את מחנות הפליטים שהם מזמן כבר בתי קבע ואנשים שם אינם פליטים, אבל הפליטים עצמם סירבו לכך. ישראל לא פעלה מספיק מול המערב כדי להראות עד כמה אונר"א הוא ארגון מייצר טרור. מאז מלחמת ששת הימים התגבשה תפיסה שמנחה את ממשלות ישראל ומערכת הביטחון שעדיף אונר"א מהאלטרנטיבה, כי לפחות הם דואגים לבתי הספר, רפואה רווחה וכו', אבל זה מה שמאפשר לארגוני הטרור להתמקד במלחמת הטרור כי הם לא צריכים לדאוג לפלשתינים והתפיסה העמוקה שלהם היא שמצבם של הפלשתינים אינו באחריותם. משום כך כאשר נשאל בכיר בחמאס למה הם לא מאפשרים לתושבי עזה להסתתר במנהרות, הוא אמר שהמנהרות נועדו ללחימה והאזרחים באחריות האו"ם". לטעמה של וילף פירוק אונר"א אפשרי כעת והיה צריך לעשות את המהלך מזמן. "כבר בסבבים הקודמים נכתב בספרים מאמרים וראיונות, תפסיקו לדבר על שיקום הרצועה כל עוד אונר"א שם וכל עוד זו התפיסה המרכזית בעזה. שלושת רבעי מתושבי עזה רשומים באונר"א כפליטים. מבחינתם עזה היא לא הבית אלא מקום בדרך לשוב לפלשתין, וכל עוד הם משוכנעים שתפקידם לשחרר את פלשתין מהים ועד הנהר מובטח שכל דולר ישמש להפוך את עזה למכונת מלחמה. לכן לא צריך להכניס שום דבר לעזה ובוודאי לא לדבר על שיקום עזה ועל היום שאחרי לפני שמוודאים שהם לא רואים את עזה ככן שיגור לשחרור פלשתין. מה הטעם לתת עוד דולר ועוד מלט שיהפכו את עזה למכונת מלחמה?". וילף מדגישה כי עצם הגדרתם של ארבעים אחוז מתושבי עזה כפליטים, על אף שהם נמצאים בשטחי ארץ ישראל המנדטורית ולא הועברו ממנה, מלמד על היותם חותרים לשיבה לתל אביב חיפה ואשקלון. בכל מקרה אחר אין מושג כזה של שיבה. במידה והפליט בעל אזרחות כלשהי יש ניסיון להשיב אותו למדינתו, אבל אם הדבר מתמשך מוצאים לו מענה מגורים במדינה אחרת והגדרתו כפליט מתבטלת, מה שאין כן במקרה הפלשתיני המשמר את פליטותו כדי להנציח את היעד שהוא החרבתה של ישראל מהים ועד הנהר.
