בעקבות דברים שנשמעו ביממה האחרונה אנמק בקול גדול מדוע לא ראוי בעת הזאת לקרוא בשם ה' במסגדים שאנו נכנסים אליהם במסגרת פעילות הביטחון של צה''ל בשומרון או בכל מקום אחר. בשל קוצר היריעה אתן רק חלק מן הנימוקים: א. צה''ל היה מעדיף שלא להיכנס לבתי תפילה כדי שלא להיכנס למאבק דתי מול האוכלוסייה הנצרכת להם. הוא נכנס למסגדים רק בחשש ברור שהם משמשים מקומות מסתור ומחסה למחבלים, לאמצעי לחימה ולאמצעי הסתה אך לא ככיבוש למען הכיבוש. מאבק דתי מול האוכלוסייה בשומרון עלול לדעת אנשי מקצוע, להצית אש, שתדרוש מצה''ל הקצאת כוחות גדולים לערי יהודה ושומרון, מה שעלול לשבש את הלחימה בעזה וסביבותיה, בגבול הלבנון ובמקומות נוספים. אפשר לטעון, שאנשי המקצוע הנזכרים טועים, אך גם חשש שהם צודקים מחייב אותנו להימנע כרגע מסכנת מלחמת דת. ב. הצורך ביחסים סבירים עם העולם המערבי, ובעיקר עם ארה''ב, המספקת לנו תחמושת חשובה ומסייעת יחד עם מדינות נוספות במאבק במיצרי הים האדום, מחייב גם הוא שלא להיכנס עתה למלחמת דת עם האסלם על שימוש דתי שלנו במסגדיהם. ג. המשמעת הצהלי''ת וחשיבותה הגדולה בהפעלת הכוחות הרבים חשובה מאוד, ובלעדיה דבר לא יתקדם במערכה. העקרונות שלפיהם פועלת משמעת זו אמורים להיקבע על ידי המטכ''ל ולא במקום אחר, גם אם דבר זה יביא אותנו לצורך לוותר על מספר דברים החשובים לנו. ד. עיקר העיקרים: מלחמתנו בערבים בעזה, בצפון ובשומרון היא מלחמה של כל עם ישראל. אחדותו סביב מהלכי המלחמה על רקע הפילוג בשנים האחרונות אינה דבר המובן מאליו, וחלילה לנו מלפגוע בתחושת אחדות זו בשדה הקרב וברחובות העורף. רבים בעם ישראל אינם מעוניינים לתרגם את מלחמת ההגנה שלנו נגד כוחות הרשע האכזריים למלחמה דתית. מי שלא הורגל בהנחת תפילין יום יום, אין לתמוה על כך שאינו מעונין בתרגום למלחמה דתית. ה. בשולי הדברים אומר, שהחיילים שהפרו את המשמעת בכך (בשוגג) ראויים לנזיפה ואולי גם לעונש. שמעתי שמועה, שהם הודחו מצה''ל. מהיכרותי את ערכי צה''ל אני מבין שההדחה הייתה זמנית בלבד. אני מתקשה להאמין שמישהו בצמרת חשב שחיילים מסורים אלו, שנהגו שלא כשורה, הודחו לצמיתות ללא התראה מוקדמת.
