רציתי לשתף במחשבה שמטרידה אותי כבר לא מעט זמן. הקמפיין המושקע של המטה לשחרור החטופים. תמיד כשיש הפגנה אז הצד המפגין יוצא כנגד דעה שיש בצד השני ומוחה בקולי קולות. ישבתי וחשבתי לתומי. רגע, האם יש מישהו שאני מכיר שהוא נגד שחרור החטופים?

למה שיהיה אדם כזה בעולם? יש מישהו במדינת ישראל שמעוניין להשאיר את החטופים בעזה?! אשמח אם תראו לי אותו. אז חשבתי לעצמי אולי עניינה של תנועה זו היא על כך שרוצים לשחרר את החטופים 'עכשיו'. רגע, האם יש מישהו במדינת ישראל שלא רוצה לשחרר את החטופים עכשיו? שאם היו שואלים אותו הוא היה אומר 'שמע, זה לא לחוץ לי, מקסימום שבוע הבא'. אין אף אחד כזה.

אז רגע, כנגד מי מתקיימת ההפגנה? אין אף אחד שעומד כנגד שחרור החטופים! אלא שאולי הכוונה שעומדת מאחורי התנועה היא 'עכשיו' – בכל מחיר. אני לא מתעסק במה יקרה אחר כך, זה לא משנה אם תהיה מלחמה, או שהיא תיפסק, אם יישאר שלטון חמאס או לא. קודם כל יש אנשים עכשיו במצוקה – צריך להציל אותם בלי להתעסק בחשבונות אחרים.

ולמה שמישהו לא יסכים לדבר כזה? ודאי שחיי אדם הם ערך עליון! אלא שיש כאן חשבון שלא מדברים עליו. החשבון שעומד מאחורי ה'עכשיו'. השחרור עכשיו בכל מחיר, מכיל 'מחירים' שעליהם לא מדברים. לדוגמא כוח ההרתעה הישראלי עומד עכשיו במבחן, כיצד צה''ל יגיב למה שחמאס ביצע. אם נדמה למישהו שחמאס בלבד עומד ומחכה מתי הוא יוכל לפגוע בנו אז כנראה שהוא חי באיזה חלום מלפני שמחת תורה.

כל אויבינו עומדים ומסתכלים כיצד אנחנו נגיב. אם כוח ההרתעה הישראלי יפגע, עוטף עזה יהיה בדיחה. חמאס זה נורא. איראן וגרורותיה זה אסון. כמו כן, שחרור מחבלים מוביל תמיד לרצח אזרחים ישראלים - במצב ה''טוב'', ולתכנון של מסעות טבח מתוכננים במצב במצב ''הרע'' (כמו סינוואר ששוחרר בעיסקת שליט). וישנם עוד השלכות משמעותיות שלא כאן המקום להאריך בהם.

אז למה באמת להתעלם מהמחירים האפשריים האלה? למה להגיד 'עכשיו' בכל מחיר? נראה לי שהנקודה היא שישנה איזו מחשבה שכבר שנים על גבי שנים מסתובבת במדינתנו, ש'יהיה בסדר'. קודם כל תתעסק בעכשיו. 'שלא יפגעו חיילים יותר אז נצא מלבנון, מעזה. חיילים נפצעים ונהרגים, בוא נעצור'. ומה עם כל המחבלים שנמצאים שם ומחפשים איך להתעצם ולפגוע בנו כמה שיותר? 'יהיה בסדר'. 'צריך לשחרר את גלעד שליט בעד למעלה מאלף מחבלים – בכל מחיר'. אבל ישוחררו מחבלים שיחזרו ויעשו הכל כדי לפגוע בנו כמה שיותר! 'יהיה בסדר. צה''ל יתכונן. מידע מודעיני. הכל יהיה טוב' . כך התנהלנו עד כה. 'יהיה טוב', בוא נדאג לעכשיו. אבל האמת, שכולנו נפגשנו איתה בעוצמה בשבת-שמחת תורה – שלא 'היה טוב'. העיסוק ב'כאן ועכשיו' בלי לחשוב ברצינות על ההשלכות התפוצץ לנו בפנים.

אנחנו במדינה דמוקרטית וכל אחד יכול וצריך להביע את דעתו לטובת המדינה. אינני יכול לשתוק; התנועה לשחרור החטופים בעצם לא מתעסקת רק בשחרור החטופים. בהצפת ה'כאן ועכשיו' כנושא המרכזי היא ממשיכה את הקונספציה שהובילה לשבת-שמחת תורה בה מתו 1400 אזרחים ונחטפו למעלה מ300, מזקנים ונשים ועד תינוקות. חשוב לי להדגיש, שאני לא חושב שזה בכוונה. באמת החטופים הם הדבר הכי חשוב להם. אך 'בכל מחיר' זה בעייתי. 'כל מחיר' יכול לגבות מחירים קשים הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים לדמיין, אפילו אחרי שמחת תורה.

מבחינתי 'יהיה בסדר' מת בשמחת תורה. לתלות את התקוות שהאויבים שלנו יתעסקו ב'הפרחת השממה' זה דמיונות. וכך גם המחשבה שאם נעצור את המלחמה לא יקרה כלום, כי 'נתנו מכה והם ילמדו...'. זהו בדיוק אותו קו מחשבה מסוכן. כולנו, כל עם ישראל, מכל מגזר שהוא רוצה בשחרור החטופים – עכשיו. אבל האם בכל מחיר שיהיה עכשיו? גם במחיר של סכנה בקנה מידה לאומי? אנחנו עלולים להמשיך את הקונספציה הדמיונית רק בצורה אחרת, 'אותה גברת בשינוי אדרת', והמחירים עלולים להיות כבדים מנשוא.

הכותב הוא ר''מ במכינה הקדם צבאית מגן שאול בנוקדים