מה עושה שר תחבורה, שהיה בעצמו קצין בכיר לשעבר בצה"ל, כשיש לו השגות על הרמטכ"ל? השבוע, בישיבת הקבינט, התנהל ויכוח קולני בין שרת התחבורה מירי רגב לרמטכ"ל הרצי הלוי.
רגב פנתה לרמטכ"ל בציניות: "מה השמחה בכלל לחשוף מנהרה של חמאס? מה קרה בזמן שישנו? יש סרט כזה 'בזמן שישנתם'". הרמטכ"ל לא אהב את הטון של רגב והשיב, מבלי לפרט: "אני לא ישנתי. לא הופתענו, ולא כל דבר צריך להגיד".
אני מציע למירי רגב, דוברת רמטכ"ל ההתנתקות דן חלוץ, שתלמד מהתנהלותו של קצין בכיר אחר שתמונתו תלויה אצלה כאחד מקודמיה בתפקיד: עזר ויצמן. בשנת 1969, אחרי הבחירות לכנסת השביעית, עבר האלוף ויצמן בין לילה מתפקיד ראש אג"ם במטכ"ל לשר התחבורה בממשלת האחדות בראשות גולדה מאיר, מטעם הליכוד. זה לא היה מעבר קל ביום אחד משולחן המטכ"ל לשולחן הממשלה האחראית על המטכ"ל, בעיקר לרמטכ"ל, רב אלוף חיים בר-לב, שהפך לפתע ממפקדו של ויצמן למבצע מדיניותו (כשר בממשלה).
ויצמן הבין את המצב המורכב. בספרו 'לך שמים לך ארץ' (עמ' 320) הוא כותב על כך:
"היתה לי הרגשה מוזרה – יום אחד אתה באג"ם של צה"ל, מתכנן תוכניות מבצעיות ומגבש אותן, וכעבור יומיים שלושה, אתה יושב בממשלה ומשתתף בדיון אם לאשר את התוכניות... שלך. שיננתי לעצמי בקפדנות: 'היזהר מלהיכנס לוויכוחים מרים וקשים עם הרמטכ"ל. יש לו תפקיד קשה ומחורבן, ואתה יודע זאת טוב יותר מכל שר אחר בממשלה. נהג בו כבוד ויחס של חברות. אתה יודע יפה, כי הוא, הרמטכ"ל, אומר לעצמו: 'תראו את המנוול הזה! רק אתמול היה סגני והיום הוא חבר ממשלה והוא שואל אותי שאלות ואני מחוייב להשיב לו'. ולכן, שאל אותו שאלות והתווכח איתו, בשעת הצורך, אבל עשה זאת בדרך שתקל עליו. שיהיה לו נוח יותר". אם בר לב ואני יכולנו להישאר ידידים עד היום, אני מניח, שאת העצות האלו, שיעצתי לעצמי – קיימתי".
הספר נכתב בשנת 1975. ויצמן ובר לב נשארו ידידים עד פטירתו של בר-לב 20 שנה אח"כ. עצה למירי רגב איך שר, במיוחד כזה שעבד צמוד לרמטכ"ל כקצין בכיר, נוהג בו בישיבת הממשלה.
