"אנוכי אערבנו!", "איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי?!", "ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני, והנער יעל עם אחיו."
כך קראנו השבת. כך הציע יהודה עסקה למשנה למלך מצרים, רק כדי לשחרר את בנימין, מבלי לדעת שמדובר ביוסף אחיו.
מצרים העתיקה, עולם אכזר, חיי אדם שווים לאפס או במקסימום לפי כוח העבודה לצרכי האימפריה בעלת הכוח האדיר.
מישהו היום, היה מוכן להחליף כך למשל את החטופים בשבי החמאס? לשבת בבור החשוך במקומם? בסכנת מוות? בעינויים?
איחוד משפחת ישראל התרחש, לאחר שיוסף הצדיק כבר לא יכל להתאפק אל מול תהליך התשובה העמוק שעברו אחיו, אותם אחים שזממו להרוג אותו שזרקו אותו לבור ומכרו אותו בנערותו.
בסוף תהליך זה, יהודה מוכן להכנס לשבי המצרי, במקום בנימין. זו דרגה עילאית של ערבות הדדית.
אז מי נמצא במדרגה הגבוהה הזו, בימינו? מי מוכן לשבת בשבי האויב הרצחני והאכזרי ביותר שניתן להעלות על הדעת? לוחמי צה"ל.
הם מסכנים עצמם ומשליכים נפשם מנגד חלילה, להיהרג, להפצע או להיחטף - למען המשימה להשבת החטופים והצלת כלל ישראל.
לכן, כל מי שמנסה למסגר את הסיפור של עם ישראל כרגע, כ'חטופים מול חיילים' - חוטא קשות כלפי אוהבי ישראל, הצדיקים, מוסרי הנפש, במדרגה הגבוהה ביותר שקיימת כיום.
קמפיין עתיר ממון מנסה למסגר לנו תמונה מעוותת בראש: פילוג מרושע של 'חטופים מול חיילים', פיצול ערכים של 'פדיון שבויים מול ניצחון'. זה שקר. אל תיפלו בו.
חובתנו לחבק את משפחות החיילים כולם, משפחות החטופים כולם. חובתנו לחזק למשל את "פורום תקווה" שנותן רוח גבית ללוחמינו, שדורש ניצחון מוחלט תוך לחץ על האויב, כדי שהאור ינצח את הרע, שהטוב יכחיד את הרשע, שחיילינו יכבשו את רצועת עזה, יכריעו את האויב, יכו אותו שוק על ירך, וישיבו את החטופים לביתם בריאים ושלמים, אמן.
הכותב הוא מנכ"ל הארגונים 'תורת לחימה' ו'חותם'