מה יהיה ביום שאחרי המלחמה?

1. אם לא ראיתם את הסרטון של ד''ר אברהם מזרחי, הפסיכולוג מצפון תל אביב, אתם חייבים לראות. זה משהו מדהים. אדם מצפון תל אביב עם קליניקה מצליחה שלימד אלפי תלמידים עוצר את החיים שלו ואומר בסרטון,

סרטון לא קצר: 'סליחה מהציונות הדתית... סליחה על האנוכיות שלי... אני מקנא ביכולת שלכם לשים את המדינה לפני החיים הפרטיים... כנראה שבדעות האידיאולוגיות על גבי ארץ ישראל השלמה לא נגיע להסכמה אבל כבני אדם אני מוריד את הכובע בפניכם...' ועוד. חובה לראות.

2. מה כל כך חשוב בסרטון הזה מבחינתי? האם זה שמישהו מצפון תל-אביב מוחא לי כפיים ומפרגן לי? אמנם זה נחמד, אבל לא זה מה שגורם לי לכתוב את המאמר הזה. אם הייתי צריך פידבקים מהצד השני בשביל להחזיק במה שאני מאמין בו – זו הייתה בעיה מצד עצמה. אני מאמין בדרכה של הציונות-הדתית גם אם כל צפון תל אביב יריעו כנגדי בקריאות בוז. אלא שבדברים הכל-כך חזקים של ד''ר מזרחי יש משהו הרבה יותר משמעותי, לעתיד של כולנו.

3. מבין השורות של דברי ד''ר מזרחי מרחף משהו גדול. בדבריו יש הרבה כנות, הערכה ורצון לקבל מהציונות הדתית. אך עדיין, לא זו הנקודה הפנימית. נראה שבבסיס דבריו עומד יסוד שאפשר לתמצת אותו למילה אחת – אחווה. על אף שזה לא נאמר אפילו פעם אחת במפורש בדבריו. אבל רק חיבור אמיתי, בלי אינטרסים אישיים, יכול ליצור כזאת עצירה להתבוננות, ולהוליד כנות כזאת מופלאה, עם הערכה כל-כך יפה.

4. במוצאי שבת נשלח אלי קטע אחר, חזק לא פחות, והאמת גם לא יותר – כי הוא בול אותו הנקודה. בסרטון שהוקרן ב'כאן 11' רואים חיילים שנמצאים יחד בקידוש, בקבלת שבת, כולם שרים יחד. לא משנה מאיפה הם ומה בדיוק ההגדרה שלהם בסולם ההגדרות הדתי – פשוט נמצאים יחד. אז תשאלו – וואלה, כולה שרים שירים, מה אתה מתלהב. כי השירים האלה הם המשך של אותה שירה, הרמוניה מדהימה, בה הם נמצאים יחד בלחימה, מוסרים את הנפש אחד על השני, למרות שייתכן שאין להם מושג על מי הם מוסרים את הנפש. על מצביע ליכוד, מצביע יש עתיד, מצביע גנץ. הבנתם את העיקרון.

5. אך לא פה נגמר הסיפור. מיד לאחר הסרטון מגיעה הכתבת איילה חסון ואומרת דברים עוצרי נשימה: 'הבחורים האלה בסוף המלחמה כשהם יחזרו הביתה והם יחד ראו לאויב את הלבן שבעיניים ויחד הם מחרפים את נפשם כדי לשמור על כולנו פה הם לא יסכימו שהשיח הזה שהיה פה קודם יחזור על עצמו... הם ביחד מתוך מטרה משותפת אחת... כולם יהודים בעד ארץ ישראל ומדינת ישראל וזה מה שחשוב, וזה מה שחשוב שיישאר! לא שהם יחזרו ונבעט בהם לתוך הפנים על העשייה הזאת'.

6. הדיבור על אחדות הוא אחד מהדברים הנדושים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל וכל שכן במלחמה הזאת (אפילו על הביצים כתוב 'ביחד ננצח'!), אך החידוש הוא לא בדיבורים. החידוש הוא שעכשיו אנחנו רואים איך אחדות אמיתית נראית. כמו שאח במשפחה הוא אח שלך - בלי תנאים. אתה היית אח ותמיד תישאר כזה. עכשיו החיילים שלנו חיים את זה הכי חזק שיש. לא משנה מי אתה ומאיפה באת. אני אהיה שם בשבילך. גם אם זה על חשבון זה שלא יהיה יותר 'אני'. אולי כי 'אני' נהיה משהו הרבה יותר גדול מהשמונים-תשעים קילוגרם שלי.

7. אם בדבריה של איילה חסון עצרתי נשימה, אז כאן ממש נחנקתי (בקטע הטוב), כי יותר חזק מכל מה שאמרתי עד עכשיו אמר תא"ל דדי שמחי שדיבר אחרי איילה חסון. 'יש פה עם מדהים ראינו את חלקו וכדאי מאוד שמי שנמצא פה עכשיו כאן בישראל יהיה ראוי לכאלה לוחמים...'. בימינו ממש החיילים שלנו חיים את האחדות המדהימה, את האחווה ללא תנאים. זה אפשרי. כזה ראה וקדש.

8. אחדות אפשרית יחד עם המחלוקות. לא רק אפשרית, זה קורה עכשיו, בימים שלנו, במדינה שלנו. מי שחושב שאחדות הכוונה שפתאום כולנו נהפך לכבשים כחול לבן – אז הוא טועה. ודאי שגם אחרי המלחמה יהיו חילוקי דעות, וטוב שכך, זה לגיטימי שיהיו בירורים ונצטרך להכריע בהם. אבל השאלה הגדולה היא 'איך'. איך צריכה להיראות אחדות עם מחלוקות? כמו החיילים שלנו. בוודאי שלא תמיד הם מסכימים, אבל הם יחד, באש ובמים, לא משנה מגזרים, אמונות. אחים. ככל שנצליח לקחת את המקום הזה לתוך כל אחד ואחת מאתנו אז נהיה יותר ויותר, גם אחרי המלחמה, 'ראויים לכאלה לוחמים'.

הכותב הוא ר''מ במכינה הקדם-צבאית מגן-שאול בנוקדים ומלמד גם במכינה הקדם צבאית עטרת ירושלים