בעקבות תחקיר של הניו יורק טיימס על הטבח בבארי ו-14 בני הערובה בביתה של פסי כהן ז"ל, נאווה רוזליו ביקרה באופן חריף את תא"ל ברק חירם שנתן את ההוראה לירות לתוך הבית במהלך המתקפה האכזרית.
רוזליו מספרת שלקראת השקיעה, החל ויכוח בין תא"ל חירם למפקד הימ"מ במקום, שרצה לחכות כי חשב שחוטפים נוספים עשויים להיכנע. אבל חירם רצה שהמצב ייפתר עד רדת הלילה. דקות לאחר מכן שיגרו החמושים טיל RPG ואז חירם אמר: "המשא ומתן הסתיים. לפרוץ, אפילו במחיר של נפגעים אזרחיים".
ב-78 הימים האחרונים מוביל תא"ל ברק חירם את אוגדה 99. ב-7.10 קפץ לקיבוץ בארי וניסה ככל יכולתו להוביל לוחמה באומץ במקום בו לא היה אמור להיות, ללא ציוד מתאים, מיפוי קשר ותחמושת. פשוט, כי כזה הוא ברק, מפקד אמיתי ההולך בראש הכוח. הוא לא חיפש תירוצים. הוא קפץ ראשון ויצא לקרב.
לאחר מכן, חזר ברק לתפקידו הקבוע כמפקד אוגדה והוביל את לוחמיו באימון ארוך וקשה. וכעת, ברק מוביל את כוחות האוגדה בלוחמה בעזה.
ברק איש עניו, אמיץ ונחוש. הוא מהמפקדים של פעם. אין לו יחצ"נים והוא לא עומד בכללי הפוליטיקלי קורקט המקודשים. הוא לא אלוף המצגות ולא מלך הטכנולוגיה. אבל בשדה הקרב לוחמי חטיבת גולני צעדו מאחוריו באמונה בעבר וכיום גם לוחמי אוגדתו מאמינים בו.
אם היינו צריכים לבחור מרצה רהוט לקורס באוניברסיטה לא בטוח שברק היה הראשון שנבחר. אבל דומני שבשדה הקרב הוא מהאנשים שהיינו רוצים שיובילו את ילדינו וחיילנו.
ב-80 הימים האחרונים הוא עסוק מאד בלתקוף את האויבים העומדים לפניו ולהגן עלינו מפניהם. אולם, השבוע מתברר כי עליו להתגונן בעיקר בפני האויבים התוקפים מאחור. יורים בגבו והוא אינו זכאי אפילו להגן על שמו הטוב. וכך, בזמן בו ברק נלחם בעזה יש מי שכבר כותב את ההיסטוריה מחדש ומקיים בניו יורק טיימס תחקירים בהם הוא מוצא בו את האשם להרוגים בבארי. תחקיר מסודר לא נעשה. לברק לא ניתנת זכות להגן על החלטותיו. ובכל מקרה קל מאד לשפוט מאחורי המקלדת את הלוחם בשטח. ובודאי קל לעשות זאת מניו יורק.
אנחנו מכירים את ברק היטב. הוא מעולם לא עסק בפוליטיקה ובתקשורת. מעולם לא עניין אותו מה נכון ומצטלם היטב אלא רק הניצחון בקרב ומדינת ישראל. יש לו רצון עז להמשיך ולהשתפר. אין משהו מתחת לכבודו אם זה ישפר את הצבא ואת יכולותיו.
ואם לא די במשפט השדה שמנוהל על גבו, יש קיצוניים שתוקפים אותו משמאל ומימין. משמאל על היותו תושב תקוע שביהודה. בעיניהם גם כאשר הוא לוחם בקרב הוא חשוד כמתנחל, כאילו יש בזה דבר רע. ומימין על היותו חלק מהצבא שלא עובד מהר מספיק. ולא הורג מספיק. גם אלו וגם אלו עושים זאת מאחורי הגב ובהסתר ללא מתן יכולת תגובה.
ועליהם כותבת התורה ארור מכה רעהו בסתר.
הדרכנו את ברק מספר חודשים בתחום הניהול. איננו אנשי צבא ואין לנו (בדומה למבקרים אלופי המקלדת) כלים לבחון את ההחלטות שקבל ברק תחת אש. אבל יש לנו את ההבנה כהורים לומר שהיינו שמחים שברק ייפקד עליהם. יש לנו את ההבנה לומר כי מי שישלח את מפקדיו להילחם בחזית ובאותו זמן יירה בגבם מאחור יישאר בלי מפקדים ובלי ניצחון במערכה.
עוד יגיעו ימים של חקירה וביקורת. אבל כעת אנחנו בשיא הקרבות ואסור לנו לירות במפקדים שלנו בגבם.
הם לא יכולים להתגונן ואתם, במו ידיכם פוגעים במלחמתנו ובילדינו. זה הזמן לתת גיבוי למפקדינו וחיילינו. תנו להם להרגיש מוגנים מאחור. תנו להם תמיכה והערכה. הם לוחמים את מלחמתנו.