"המלחמה שאנחנו נמצאים בעיצומה היא מלחמה על עצם הקיום שלנו", פותח האלוף במיל' יפתח רון־טל, מי שהיה מפקד זרוע היבשה, את דבריו. "זו מלחמת אין ברירה, שאין צודקת ממנה. מלחמה שלא ניתן להילחם אותה אלא באמצעות התגייסות של החברה כולה על מנת להגן על עצמה. זהו רעיון צבא העם, כל אחד משרת כפי יכולתו וכפי מה שנדרש ממנו. זה נכון הן למערך הסדיר והן למערך המילואים, זה נכון לפריפריה ולמרכז. זה נכון לכולם. אני חושב שבשעה הזאת מתגלה החברה ישראלית במלוא תפארתה. מדינת ישראל שונה לחלוטין החל משבעה באוקטובר. עד שישה באוקטובר החברה הישראלית הייתה בתקופה מפלגת, שסועה, שמנסה להבליט את המפריד ולא את המאחד. שבעה באוקטובר התחיל במחדל נוראי שאין לו מחילה. ממש הפקרה של אזרחי מדינת ישראל. הפקרה שהביאה לרצח מתועב ולהתעללות סדיסטית ולנאציזם מודרני על ידי ארגון חמאס, ארגון רצחני־דעאשי־נאצי מהזן הגרוע ביותר. ומאז אותו יום אנחנו במלחמה שאין צודקת ממנה". השמדה מוחלטת של חמאס כיצד אתה רואה את יעדי המלחמה? "המטרות הוגדרו על ידי הדרג המדיני בצורה שאין ברורה ממנה. בעבר הדבר שייחד את מלחמות ישראל היה מטרות לא ברורות דיין שהגדיר הדרג המדיני לצבא, מכל מיני סיבות. כאן, לראשונה מאז מלחמת השחרור, יש הגדרה ברורה ביותר: השמדה מוחלטת של חמאס, פירוק התשתיות הצבאיות והשלטוניות שלו, מיטוט שלטונו וחיסול של מחבלי חמאס, ובראשם חיסול מנהיגיו. המטרה הזאת מתורגמת למשימות אופרטיביות על ידי מערכת הביטחון, שכרגע מתבצעות על פי תוכנית המלחמה בשטח", הוא אומר. "המטרה השנייה שבעיניי היא ערך עליון מוסרי של המדינה כלפי אזרחיה היא השבת החטופים כולם. אנחנו הפקרנו את אותם נשים, ילדים, זקנים, צעירים ומבוגרים, והחוב הוא חוב שאין למעלה ממנו, שמדינת ישראל חייבת להשיבו", הוא מדגיש. "היעד השלישי הוא השבת הביטחון לתושבי מדינת ישראל. בראש ובראשונה לתושבי הדרום אבל לא רק, אלא לכלל תושבי המדינה". גם חיסול מסיבי של בכירי חמאס ומיטוט תשתיות הטרור לא יחסלו את הרעיון של חמאס. "אי אפשר להרוס רעיון. הרעיון של חמאס יישאר. גם אצל דעאש הרעיון נשאר. אתה הורס את היכולות ואת התשתיות של האויב. אין שום תוכנית מבצעית להרוס רעיונות. זה לא קיים בשום ספר מלחמה או תורת לחימה. הדרך לנצח רעיון היא להביא לכך שרעיון מסוכן והרסני לא יהיה ניתן ליישום. הפגיעה היא ביכולת לממש את הרעיון", הוא מצביע על לב העניין. "אתה צריך לוודא שלא ניתן בשום אופן לבנות את היכולות האלה מחדש. זאת אומרת שיש לתחזק לאורך זמן את הישגי המלחמה. תחזוק ההישגים זה בדיוק מה שמדינת ישראל לא עשתה במסגרת הקונספציה השגויה שלה", הוא מאשים. "היא לא וידאה שהיכולות של חיזבאללה שנהרסו במלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 לא ייבנו מחדש. והם אכן הצליחו להיבנות בצורה יותר חזקה ויותר משמעותית. גם במאבק בטרור החמאסי בעזה היו אומנם כמה מבצעים ונפגעו בהם חלק מהיכולות של הטרור, אבל בכל פעם אפשרנו לחמאס לבנות את היכולות שלו מחדש, ואפילו להתעצם יותר, כי לא תחזקנו את ההישגים המבצעיים האלה. חייבים לשמר אסטרטגיה של לחימה רציפה. טרור הוא כמו עשב שוטה - אתה חייב כל הזמן לדאוג לכסח אותו, אחרת הוא יגדל פרא ויכה שורשים". אתה מדבר על כיסוח, כאשר אפילו כעת בזמן מלחמה ישראל מספקת סיוע הומניטרי. "הסיוע ההומניטרי הוא בלתי נסבל מבחינת מדינת ישראל, מסיבה פשוטה מאוד: איך אתה יכול לאפשר מציאות שבה ההומניטריות הבסיסית של הגעה לחטופים על ידי הצלב האדום לבדיקת מצבם ודאגה להם לטיפול תרופתי לא מתקיימת, אף שסוכם כך עם חמאס? ולמה שישראל תאשר סיוע הומניטרי לתושבי עזה, כשלא ניתן להבדיל באופן מעשי בין חמאסניק לתושב עזה שהוא לא חמאסניק? עזה היא חמאס, וחמאס הוא עזה. מצד שני, מכיוון שאנחנו זקוקים ללגיטימציה בין־לאומית ובראש ובראשונה ללגיטימציה אמריקנית - אנחנו צריכים להיות קשובים לבקשות האמריקניות, כל עוד אנחנו יכולים לממש אותן מבלי לפגוע במטרות המלחמה", הוא מסביר. "צריך לזכור שארצות הברית היא בת הברית הכי חשובה שלנו, היא מסייעת לנו בצורה יוצאת דופן, ואנחנו זקוקים לה כדי שנוכל לממש את המטרות האסטרטגיות של המלחמה. אם האמריקנים מבקשים מאיתנו להפסיק את הלחימה, נצטרך להגיד להם לא. אבל אם הם מבקשים להעביר סיוע כדי שהם יוכלו לשמר את הלגיטימיות הבין־לאומית, אנחנו צריכים להיות קשובים להם. כמובן לא להסכים לסיוע בהיקפים שהם לא נדרשים. רק את המינימום ההכרחי, מתוך הבנה שאנחנו עושים זאת משום שהם מבקשים ולא משום שאנחנו חושבים שזה נכון. אנחנו חושבים שזה מוטעה. הרי מה פתאום להכניס דלק לרצועה? מה פתאום להכניס מים ואוכל לרצועה כשאנחנו לא יודעים מה מצב החטופים שלנו? אבל אנחנו שומרים על הברית שהיא ברית אסטרטגית שאין חשובה ממנה". במצב הקיים של הכנסת סיוע הומניטרי לרצועה, אילו מנופי לחץ אחרים נותרו לישראל לצורך שחרור החטופים? "המנוף האפקטיבי ביותר להחזרת החטופים הוא המשך הלחץ המבצעי על חמאס ועל סינוואר. אם טבעת החנק על סינוואר תתהדק, יגדל הסיכוי להשבת החטופים כולם. סינוואר, אבי אבות הטומאה, הוא האחרון שרוצה להיות שאהיד. הוא יוריד בדרישותיו, ולא רחוק היום שטבעת החנק בח'אן יונס תביא לכך שהוא יצא החוצה מהמקום שבו הוא מסתתר 70 מטר מתחת לאדמה, עם דגל לבן וכשהוא מוקף בחטופים הישראלים כחגורת מגן חיה. החטופים ישוחררו והוא יישפט וייגזר עליו גזר דין מוות". אתה עד כדי כך אופטימי? "האפשרות הפחות טובה היא שככל שתתהדק טבעת החנק על צווארו, הוא יגיע עם ישראל לעסקה שבמסגרתה הוא ישחרר את כל החטופים, אבל יותר לו לעזוב את הרצועה עם חלק מתומכיו למצרים ובהמשך אולי למקום אחר. גם עסקה מהסוג הזה מדינת ישראל יכולה בקושי רב לקבל, אולי אפילו צריכה לקבל, כי שחרור החטופים הוא ערך עליון", הוא שב ומציין. "בהמשך נגיע אליו ונחסל אותו. הוא יחיה בפחד עד היום שבו נגיע אליו ונהרוג אותו. אבל כל עוד סינוואר ירגיש שהוא בשליטה והוא יודע כיצד להפסיק את המלחמה, הוא ישמור את החטופים קרוב לחזה". ולכן דיבורים בישראל על לוחות זמנים מדויקים להפסקת הלחימה פוגעים בסיכויי החזרה. "היחידים שמותר להם לדבר כך אלו משפחות החטופים. התפקיד של התקשורת הוא לא להחליש אלא לחזק את העורף, להבטיח את חוסנו ולאחד אותו. זאת הרוח שבאמצעותה אנחנו מעניקים רוח גבית ללוחמים שלנו להילחם ולחרף את נפשם. מדובר בגיבורים שמוסרים את נפשם, ואנחנו צריכים להיות ראויים להם", הוא אומר בהערכה. "אבל כל המומחים שיושבים באולפנים ומדברים בעיקר מדעת עצמם - עושים נזק אדיר. במיוחד אנשי ציבור וגנרלים שבעבר מילאו תפקידים בכירים, וכל תכלית הדיבור שלהם היא פגיעה בנתניהו והזזתו ממשרד ראש הממשלה", הוא מלין. "יכולות המצביא שמגלה נתניהו בהובלת המערכה הנוכחית, בהרחבת הממשלה ובהוספה לקבינט המלחמה את גנץ ואייזנקוט, וכן בהובלת קבינט המלחמה והחתירה הבלתי מתפשרת שלו להשלמת התמרון והשמדת חמאס - הן מנהיגות אמיצה ונכונה שתביא את הניצחון למדינת ישראל", הוא אומר בנחרצות. פירוז השטח והגירה מחוץ לרצועה את מהלך המלחמה רואה רון־טל מחולק לשלושה חלקים עיקריים: "הלחימה בעזה מורכבת משלושה שלבים אסטרטגיים צבאיים. השלב הראשון הוא ריכוך באמצעות חיל האוויר וארטילריה כבדה. המאמץ הזה הסתיים. השלב השני הוא תמרון יבשתי בעצימות גבוהה ובכוח יבשתי אדיר ממדים, של כחמש אוגדות. השלב השלישי הוא כאשר מתקיימת שליטה מלאה של צה"ל ברצועת עזה, ואפשר לרדת בעצימות הלחימה ולהמשיך לפרק, למוטט ולהשמיד את תשתיות חמאס, בעיקר מתחת לפני הקרקע, ולחסל מחבלים. וזה ייקח הרבה מאוד זמן". במקביל, ישראל תצטרך לדאוג ליום שאחרי. "בהחלט. במקביל תצטרך ישראל לפעול לייצוב מחדש של רצועת עזה על בסיס כמה עקרונות. עקרון ראשון הוא שליטה ביטחונית צבאית ישראלית, למשך שנים. בנוסף, פירוז מוחלט של הרצועה. לא לאפשר כניסה כלשהי של אמצעי לחימה, נשק או כל מרכיב שיכול בהמשך להיות מכוון כלפי ישראל. כמו כן, אני רואה מציאות של הגירה מעזה למדינות אחרות. ואחרי הכול, עיצוב מחדש של השטח שיאפשר אזורים מפורזים בצפון הרצועה, באזור בית חנון ובית להיא, במזרח הרצועה באזורי ג'באליה וסג'עייה ובהמשך בחלק המזרחי לח'אן יונס - האזורים האלה יהיו רצועת ביטחון, אזורים שטוחים וריקים מתשתיות בנייה, ויקנו ביטחון ברמה סבירה לתושבי דרום מדינת ישראל. בהמשך גם נצטרך לדון בהפרחת יישובים ישראליים מחדש ברצועת עזה, גם בשטחים האלה וגם בשטחים נוספים". אתה בעד התיישבות והחלת ריבונות בעזה? "בוודאי. אני לא פוסל את זה. איפה שיש יישוב - יש ביטחון. איפה שאין יישוב - הביטחון נחלש". זה קול שפחות נשמע בדרג המדיני היום. "אני אלוף במילואים שמסתכל על המציאות נכוחה בהיבט הביטחוני וגם בהיבט הציוני־לאומי־אידאולוגי", הוא משיב בנחרצות. "אני מזכיר שכבר היינו שם". עוד נשוב לשם? "בעזרת השם. ההתחמשות של חמאס וההשתלטות שלו על רצועת עזה והפגיעה בביטחונם של תושבי העוטף החלו מרגע הגירוש מגוש קטיף. זאת נקודת המפנה", הוא פוסק. "כחלק מהשליטה הצבאית הישראלית יש להקים ממשל אזרחי, שבתחילתו יהיה ממשל אזרחי שינוהל על ידי צה"ל כמו שיש ביהודה ושומרון והוא יאפשר חזרה לחיים תקינים במקומות שבהם חוזרים תושבים עזתים. בהמשך נצטרך להקים הנהגה עזתית מקומית, ובלבד שהיא לא תהיה חמאס ולא הרשות הפלשתינית, שגם היא חמאס", הוא הודף את הרעיון. "כרגע אנחנו נמצאים בעיצומו של השלב השני ללחימה. עוד לא סיימנו אותו. אפשר לומר שכבשנו את צפון הרצועה ואנחנו שם בשליטה כמעט מלאה. אנחנו מתמרנים בח'אן יונס, מתוך כוונה בשבועיים הקרובים להשלים את הכיבוש והשליטה על העיר ולהתחיל לפרק את העיר התחתית, שהיא מערכת מבצעית, אופרטיבית, אסטרטגית וטאקטית, המבוצרת והגדולה ביותר מסוגה בעולם. גם בעומק וגם במורכבות שלה וגם בקשר שלה לעיר העילית. אבל צה"ל פועל שם בנחישות גדולה ובשיתוף פעולה יוצא דופן של המערכות כולן. שיתוף פעולה רב־ממדי שאני מכנה אותו: קלאסיקה של תמרון יבשתי בשטח בנוי צפוף". הם נלחמים בתנאים מורכבים מאוד, ולצערנו יש נופלים רבים. "התנאים קשים מאוד. וכן, יש בלחימה גם נפגעים וחללים, אבל זה טבעה של מלחמה. כל לוחם שנהרג הוא עולם ומלואו, וזה כואב ומצער מאוד. הלוחמים האלו נהרגים על קידוש ה', אבל זה טבעה של הלחימה הזאת. מספר הנופלים לא מלמד שאנחנו לא פועלים על פי התוכנית ובהצלחה גדולה מאוד. על כל טיל שחודר רכב קרבי משוריין של צה"ל, יש מאות רקטות וטילים שלא מצליחים לחדור, או שאנחנו פוגעים בהם לפני שהם יורים. ההצלחה של צה"ל היא כבירה", הוא מבקש לחדד. "בהמשך על צה"ל להחליט כיצד לטפל ברפיח. לשיטתי צה"ל חייב לשלוט ברפיח, ובעיקר לשלוט בציר פילדלפי ובאוטוסטרדות התת־קרקעיות שמאפשרות עדיין העברת חמצן ממצרים לרצועת עזה ולחמאס". מה ידוע שמועבר שם? "כשאני מדבר על חמצן, אני מתכוון כמובן לאמצעי לחימה וגם לאספקת ציוד ומזון. ואנחנו צריכים לשאול: כיצד המצרים אפשרו במשך כמעט עשרים שנה תנועה כמעט חופשית במעברים התת־קרקעיים האלה, באופן שהוא מנוגד בצורה מוחלטת להסכמי השלום שלנו עם המצרים. גם עכשיו מתנהלות שיחות עם המצרים מתוך כוונה למצוא פתרון משותף בפילדלפי - אני סבור שזאת טעות". אם זה נוגד את הסכמי השלום ופוגע בביטחוננו, מדוע ישראל לא מודיעה שאנחנו לא מוכנים לקבל התנהלות כזאת מצד מצרים? "זה חלק מקונספציה מוטעית שהיא תוצאה של חשיבה בדפוסים ישראליים ולא בדפוסים מזרח תיכוניים", הוא מאשים. "בשכונה שלנו סופרים את החזק ולא את המתחשב והקשוב, ובמקרה הזה מדובר בשידור חולשה ורפיסות. הן בדרך שפעלנו כנגד חמאס החל מהגירוש המטורלל והמופקר שהיה ב־2005, שאיפשר את ההתחמשות של חמאס, דרך האסטרטגיה המוטעית של שיטת הסבבים: חמאס יורה, אנחנו מגיבים, 'שקט ייענה בשקט' ו'חמאס מורתע' ו'הכסף שמגיע לחמאס מייצר אינטרסים להפיכת עזה לסינגפור', כשבפועל ראינו שרצועת עזה הפכה לחמאסטן. מדינת טרור שהיא אולי המבוצרת והמחומשת יותר מאשר כל מדינת טרור אחרת מאז ומעולם. עבור דרך הסכם השלום עם מצרים, שכדי לשמור על הסכם השלום איתם עצמנו עיניים ונתנו למצרים לאפשר תנועה חופשית של אמצעי לחימה וחימוש שעוברים מסיני לעזה. עיקר החימוש בעזה הוא באמצעות האוטוסטרדות האלה שבין סיני לרפיח. מי שאחראי למתן האפשרות הזאת אלו המצרים, שפועלים בניגוד מוחלט להסכמי השלום", הוא מלין. "היינו צריכים לעצור את זה כבר לפני שנים ולא עשינו את זה. ולכן אני חושב שהחל מהיום אנחנו צריכים לשלוט בציר פילדלפי, כדי לא לעשות אותה טעות פעמיים". השלב הבא הוא אזור רפיח. איך ניתן להשתלט על אזור כל כך צפוף ועמוס בפליטים מכל הרצועה? "מערכת הביטחון וצה"ל יצטרכו לבדוק פתרונות יצירתיים שיאפשרו להתמודד עם האתגר הלא פשוט של הימצאות מאות אלפי פליטים באזור. אבל בתוצאה המבצעית הסופית, אני חושב שאנחנו לא יכולים להשאיר את המערכה ללא שינוי אמיתי בציר פילדלפי. ואני לא פוסל מציאות שבה פליטי רפיח יעברו את הגבול לסיני, גם אם לא נותנים להם. מדובר באחד מהפתרונות ההכרחיים". המצרים איימו שהם יירו במי שיחצה את הגבול. "אני לא רואה מצב שהמצרים יירו בערבים פלשתינים. הם בני דתם. מציאות כזאת של מעבר מוכרת בלחימות בזירות אחרות בעולם. לפליטים שלא יכולים לחזור לבתיהם צריך למצוא פתרונות, והפתרון של סיני או מצרים, מערבית לסיני, הוא פתרון בהחלט לגיטימי". לכוון לראש התמנון: איראן האלוף במיל' רון־טל רואה את המערכה הנוכחית לא ככזו המסתכמת בעזה בלבד, אלא כרחבת היקף ורב־זירתית. "נכון שהמאמץ העיקרי כרגע הוא בעזה וטוב שכך, אבל המערכה היא גם בזירה הצפונית נגד חיזבאללה, נגד סוריה ובראש ובראשונה נגד איראן, שהיא ראש התמנון. כדי שנוכל לממש את המטרה שהוגדרה על ידי הממשלה להחזרת הביטחון לתושבי מדינת ישראל - חייבים לשנות את המצב שידענו עד כה בזירות השונות. שינוי המציאות במזרח התיכון חייב לכלול התקפה משמעותית נגד חיזבאללה, השמדה של מרבית יכולותיו הביטחוניות והזזתו לפחות עד לקו הליטני. ללא ההישג הזה אני לא רואה איך מאה אלף תושבי צפון הארץ חוזרים לבתיהם. זו חובתה של המדינה כלפיהם", מדגיש רון־טל. "ברגע שיהיה ניתן, צריך להעביר את המאמץ העיקרי לזירה הצפונית ולהשמיד את יכולותיו של חיזבאללה. להחזיר אותם לשנות ה־90 לפני הנסיגה המופקרת והחד־צדדית מלבנון בראשותו של אהוד ברק. הנסיגה הזאת היא שאפשרה את התחמשות החיזבאללה במשך שנים והפיכתו לגורם כל כך משמעותי נגד ישראל". המאמצים מתמקדים בשלב זה באופציה של הסדר מדיני להרחקה מהגדר. "אני חושב שהרחקה של חיזבאללה באמצעים מדיניים על בסיס החלטה 1701 של האו"ם היא מטרה שלא תביא ביטחון אמיתי. אני לא רואה מציאות שבה חיזבאללה נסוג, וגם אם ייסוג הוא יחזור מהר מאוד. מרבית לוחמיו ובמיוחד לוחמי כוח רדואן הם תושבי דרום לבנון. הם יישארו בבתים שלהם. כך גם התשתיות ובעיקר התשתיות התת־קרקעיות יישארו במקומן. לכן זאת אחיזת עיניים בלבד", הוא פוסק. "אין למדינת ישראל ברירה אלא לפרק את יכולות החיזבאללה באמצעות כלים צבאיים". ***
