המעמד של הבנים סביב מיטת יעקב אביהם השנה מקבל משמעות מיוחדת. לאחר שנים של מריבות ותככים בהם הבנים שונאים את אחיהם, מוכרים אותו לישמעאלים ומתעתעים באביהם: "הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא... חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ ..." הם מתקבצים יחד בשטח כינוס אחד. והאב הזקן ברגעיו האחרונים מבקש לדעת האם מעבר לאיחוד במרחב הגאוגרפי הזה, האם הבנים גם מאוחדים בליבם? האם הם מאוחדים גם במטרה? נוכח דאגה זו זועקים הבנים באופן ספונטני ומצהירים בקול אחד: שְׁמַע יִשרָאֵל ה' אֱלהֵינוּ ה' אֶחָד. מי היה מאמין לפני ארבעה חודשים שקריאה עתיקה זו תהפוך לקוד היכר צהל"י. מי היה מאמין שאנשים שייצגו מחנה שנלחם בדת ובעד מדינת כל אזרחיה ישתמשו בקריאה זו כסימן לוודאות כי מדובר באחים ולא באויבים. בשמחת תורה אחרי מלחמות האחד בשני ואחרי הורדת המחיצה בתפילת היום הקדוש, לצערינו קרע השם את המחיצה ביננו ובין אויבינו הגדר החכמה ביותר בעולם נפלה ושום אות או סימן לא עזרו לנו להבין את גודל השעה. הצבא החזק ביותר בעולם נתפס רדום ולא מוכן. נוכח החורבן והשבר אנו קמנו התגברנו כארי וכנגד זה קרענו את המחיצות מעלינו. התקבצנו יחד לא רק בשטחי הכינוס אלא גם במטרה אחת ובתכלית אחת וזעקנו בלב רותח: שְׁמַע יִשרָאֵל ה' אֱלהֵינוּ ה' אֶחָד‼️ במעמד ההוא המלא הוד והדר - ההתרגשות היתה בשיאה, לא רק בשל הפרידה מהאב היקר אלא מעצם התכנסות יחד של הבנים -הדור הבא של בית אברהם יצחק ויעקב כשהם נתונים בלב אחד כאיש אחד. במעמד הזה ביקש יעקב לגלות את הקץ, ונסתם ממנו. היום ערב פרשת ויחי אנו דור ההמשך לבית יעקב הזועק באופן ספונטני מכל הפינות (הרי קריאה זו עלתה מהרבה מקומות שונים בעוטף ללא תכנון מראש) שמע ישראל, נבקש ונזעק שיבוא כבר הקץ‼️ אין אנו מבקשים תגליות מתי ואיך הוא יבוא אלא מבקשים אנו את הקץ בעצמו בואו נחזור לאחדות שחשנו כולנו בימים הראשונים של מלחמת חיבור הלבבות, שמלחמה זו לא תזכר כמלחמת חרבות הברזל בינינו! די לקיטוב, לדברי השנאה והפילוג. אנשים אחים אנחנו לא כסיסמה אלא כמציאות. כואבים יחד, נלחמים יחד, מגינים יחד, בלי הבדל בין דתיים חילוניים, ימניים שמאלניים, מתנחלים ומתנגדי המתנחלים. האחדות מרוממת, האחדות מנחמת, האחדות מתבקשת! ד"ר חגית בדלוב, מרצה במכללת ירושלים בעבר שימשה בין היתר כדיקנית במכללת אורות ישראל
