אנחנו בלחימה, מפגיזים לעזה. 90 ימי מילואים וחיים פה יחד מכל המגזרים מכל הגוונים: יהודים ושאינם, דתיים ושאינם, קפלניסטים ושאינם, להטבי"ם ועוד.
השיחות רצות והתובנות יחד איתן. התובנות האלה עוזרות לנו להבין איך לא חוזרים אחורה אחרי המלחמה. איך באחריותנו ובאפשרותנו שלא להישאר באותו מצב. רוצה לשתף אתכם קצת מהן, אולי נצא מפה קצת אנשים אחרים...
ערעור תיאוריית העגלה הריקה ושבירת הסטטוס קוו
בשנת 1952 נפגשו החזון אי"ש ובן גוריון בביתו של החזון אי"ש על מנת לדון בהרכבת הקואליציה של ממשלת ישראל הרביעית. בפגישה נכח גם יצחק נבון ותיאר את השיחה כך. בן גוריון שאל את החזון אי"ש "כיצד יחיו במדינת ישראל יהודים דתיים ושאינם דתיים?" החזון אי"ש השיב לו במושג למדני מתוך התלמוד הבבלי מסכת סנהדרין. נתרגם את זה לשפה שלנו – שתי משאיות נוסעות על כביש צר, אחת עמוסה ואחת ריקה, הריקה מפנה את הדרך לעמוסה.
הדתיים נושאים על גבם את עול המצוות ולכן הם דומים לעגלה העמוסה, ואילו החופשיים הסירו מעליהם את עול המצוות, והם דומים לעגלה הריקה.
במהלך 75 שנות הקמתה של מדינת ישראל נשברו לא מעט הנחות יסוד. הסטטוס קוו של תחבורה ציבורית בשבת, וציביון יהודי במדינה נחלש מאוד וכבר לא מחזיק בזכות עצמו. הוא דורש ליבון ובירור. המתבונן מסביב רואה שגם תיאוריית העגלה הריקה כבר לא כל כך כזו. האמת שכבר בזמנו, הוביל הרב קוק תפיסה שונה לגבי החלוצים.
אחד החיילים שפגשתי במלחמה העלה טענה נכונה "למה רק הדתיים מביאים איתם אירועי 'הדתה', שיחות רבנים, שירים של דתיים האם אין לחילונים אפשרות להביא אירועים איתם"? למה כל הזמן מביאים רבנים? בואו נביא אנשי רוח חילוניים.
שאלתי אותו: "איזה ערכים יש לעולם החילוני?" אנחנו מביאים איתנו: תפילה, אמונה בצדקת הדרך, קולקטיביות, אחדות, ענווה. איזה ערכים העולם החילוני מביא איתו?
והוא השיב – לדוג': תביא מסיבות טבע, תביא "צ'יזבורגר".
ישב לידי בחור שגם הוא לא דתי ושאל אותו: אבל איזה ערכים יש בלאכול צ'יזבורגר?
בסופו של דבר הגענו לאיזושהי תובנה שאפשר להביא מרצים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית או איזה מרצה באוניברסיטה. אבל, השאלה בעינה עומדת, הערכים של העולם הרחוק מהמסורת היהודית אינם ברורים ולכן נדבקה לציבור הזה התווית של 'העגלה הריקה'. לעיתים עד כדי כך, שהם עצמם לא מודעים לערכים שהם מביאים איתם.
אמנם, האם לאנשים הנרתעים מפני היהדות ומבקשים להציע חלופה יש באמת מה להציע?
ובכן, כל מי שנמצא כרגע בצה"ל יודע לראות שהעגלה לא באמת כזו ריקה. כמעט לכל אחד יש איזו "חבילה קטנה" על עגלת המסע שהוא לקח לעצמו. ראשית, כולנו חגגנו יחד את חנוכה במלחמה הזו. ויש מי שעושה קידוש, יש מי שחוגג ליל הסדר, יש מי שהוריו עשו לו ברית מילה ויש מי שעשה בר מצווה לבן שלו. ויש מי שרק שר בחנוכה "נר לי דקיק". אז עדיף להימנע מהשימוש בצמד: דתי – חילוני. כדאי שנסתכל על הדברים קצת אחרת. ו"תיאוריית הרצף" כבר קונה לה מקום של כבוד בחברה הישראלית.
שנית, לאותם אנשי העולם החופשי יש ערכים ייחודיים מעבר לערכי המסורת. ותכף ניגע בהם. אילו היינו לרגע מעלים את המודעות שלנו לאותם ערכים ומוקירים אותם היינו מבקשים מהם – אנא המשיכו להיות אלה המציבים בפנינו תמונת ראי. המשיכו לדבוק בערכים שאנחנו לא יכולים להחזיק אותם. ואולי אפילו היינו חשים תחושת הישענות על אלה השונים ממנו כדי שנוכל יחד איתם להביא את כל הערכים אל הסל.
אם כן מה החלופה?
במקום לתייג את האנשים השונים ממנו כ"דתי-חילוני", "ימני-שמאלני". עדיף לכנות בשמות עם יותר תוכן שנותן הבנה איזה ערכים הצד השני מייצג. הנה כמה דוגמאות לערכים מתנגשים.
ערכים מתנגשים
באחת הסדנאות של אירגון 'הרבעון הרביעי' (ממליץ לחפש עליו מידע) נפגשנו עם אנשים שממש לא היו מסוגלים לשמוע אותי. בתחילת היום כל מילה שניסיתי להשחיל והבאתי לה מקור ביהדות, ולו מקור שהם אפילו משתמשים בו כמו "ואהבת לרעך כמוך" או "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך", חשתי בהתנגדות שאומרת – בבקשה אל תתחיל לעשות לנו הטפה והדתה.
כיבדתי אותם.
תוך כדי השיח נשאלתי על ידי אחת הנשים שם – תגיד לי למה הדתיים לא חושבים על משבר האקלים? האם אתם לא רואים את מצוקת הדיור, כבר אין שטחים חקלאיים, הכל בנייה רוויה, אוכלוסיות של בעלי חיים הולכות ומתמעטות והאיזון של העולם מופר. אנחנו לא נשרוד את זה.
כאדם מאמין ושמרני הסוגיה הזו לא מטרידה אותי בכלל. 'התורה אומרת פרו ורבו, זו מצווה ויהיה בסדר'. ההיפך, יש לנו נטייה לתייג את אותם אנשים כ"ירוקים" אלה שחושבים רק על הכסף שמעדיפים לגדל שני ילדים וכלב..
אבל אם רגע נהיה ריאלים, יש פה טענה שצריך לשקול בכובד ראש. מה קורה עם מצוקת הדיור? יש נתונים שאסור להתעלם מהם.
שני הערכים המיוצגים פה הם: אמונה מול ריאליזם.
דוגמא נוספת לערכים אלה. במלחמה הנוכחית אנחנו מתוודעים לתלות שיש לנו בתחמושת מארצות הברית. האנשים השמרנים נוטים לשגר אמירות כמו "מה אכפת לנו ארצות הברית צריך לכסח את חמאס וזהו". אבל מי שקצת ריאלי מבין שאי אפשר להתנהל בצורה חסרת אחריות אל מול הנתון הזה. כי אם לא נפעל לצד הדרישות של ארצות הברית נמצא את עצמנו מפסיקים בעל כרחנו את הלחימה.
אחד מכינויי הגנאי שמדביקים לציבור האמוני הוא "משיחיסט". כינוי זה משפיל את ערך האמונה ולא נותן לו הבנה ולגיטימציה. אין אדם שיכול לחיות בלי אמונה, וכל אמונה שהיא. אדם ללא אמונה לא יכול לשרוד משברים. בין אם זה יהיה אמונה בעצמו או אמונה בדבר הגדול ממנו.
זוג ערכים נוסף שעומד בבסיס המחלוקת הוא שמרנות ומסורת אל מול חידוש ופתיחות.
קצת לפני קום המדינה עמד החת"ם סופר, אחד מגדולי הדור החרדי, וקבע "חדש אסור מן התורה". גם זה מושג למדני שלקוח מתוך המשנה (ערלה פרק ג משנה ט). משמעות המושג בהקשר הפוליטי לאומי שאין לקיים קשרים עם משכילים ורפורמים המביאים איתם ערכים מהעולם הפרוגרסיבי.
כידוע, הציבור הדתי לאומי דגל בשילוב חדש וישן. החדש מאתגר את המסורת, אבל כאשר הוא מגיע במינון נכון ובצורה נכונה הוא מביא איתו ברכה. אני אקח דוגמא קצת בוערת. סוגיית הלהט"ב.
העולם הפרוגרסיבי העלה על הבמה הציבורית את היחס המקולקל שבמשך ההיסטוריה ספגו אנשי הלהט"ב. כינויי גנאי, שימוש בכוח ואלימות נגדם. עד היום בעולם המוסלמי היחס ללהט"ב אכזרי ונוקשה.
החדשנות הביאה איתה ברכה בהצפת המודעות ושיפור היחס. גם אם העולם המסורתי שמרני לא יכול לאפשר קיום של תופעות כאלה, החדשנות עוררה לפחות את המודעות לקושי. הסוגיה הזו היא מורכבת מאוד, מאחר והמסורת לא נותנת לגיטימציה לקיום התופעות האלה, היא לא מאפשרת לנושא הזה להתפתח ולהתרחב. חוסר הלגיטמציה מעורר בצד השני התנגדות עד כדי הנפת דגלים.
הנושא הזה הוא סבוך ומורכב, אבל היכולת שלנו להלך בין הטיפות תבוא על ידי ההבנה, ההכרה וההחזקה בשני הערכים הסותרים שפה. מצד אחד מודעות לקושי, ומצד שני שמרנות.
בנושא הלהט"ב גם בעולם הפרוגרסיבי חדשני יש אנשים המכירים בחסרונות של הבילבול שזה יוצר. ובכל זאת, אין להתעלם מהקושי שבדבר.
ערכים מתנגשים בנושא הפוליטי
אז אתה ימני או שמאלני? עזוב אני מרכז.
כמו המושגים "דתי" ו"חילוני" גם המושגים ימני ושמאלני ריקים מתוכן. אמנם אלה מושגים שקיימים בכל העולם, אבל עדיין הם לא מבטאים במה הצד השני חולק וזה יוצר ריחוק, שנאה ושמות גנאי.
המילה 'שמאל' הפכה להיות כינוי גנאי לאחר כל המהלכים הפוליטיים הכושלים בעשורים האחרונים. הקונספציה שנשברה מעוררת את הימניים לחשוב שעכשיו כל השמאלנים יהפכו להיות ימניים. אבל זה לא יקרה. ואם לא נבין את המהות של ההבדלים לא נצליח לגשר על הפערים.
באופן כללי, אנשי השמאל הם הומאניים יותר. רואים לנגד עיניהם את צרת הפרט ורווחתו. גם ביהדות יש יחס סוציאליסטי. ואלה באמת הערכים שאנשי השמאל מתחברים דרכם לתנ"ך: "ואהבת את הגר" וכיוצא בזה. הדבר מתבטא גם בתפיסה הכלכלית, כאשר אנשי השמאל דוגלים בכלכלה סוציאליסטית שנותנת מענקים ומענה לאוכלוסיות חלשות.
כנגדם עומדים אנשי הימין. הערך המלווה אותם הוא ערך הקולקטיב, האידיאליזם – לוותר על הפרט לטובת הכלל. העם כולו צריך לצעוד לכיוון מסוים ולכן הפרט מתבטל אל הכלל.
לצערי, לא תמיד אנשי השמאל והימין מודעים להבדלים האלה ולכן הם נלחמים זה בזה בחריפות. אילו היינו עצרים לרגע ומתבוננים בחשיבותו של הערך של זה המתנגד אלי, היינו נלחמים קצת יותר בעדינות. ואולי אפילו היינו מבקשים ממנו – "בבקשה אל תוותר לי".
לקחת אחריות
באחת השבתות ישבנו כמה חיילים אחרי סעודת שבת – אגב, סעודת שבת בצבא זה אחד הדברים הכי נפלאים שיכולים להיות. שיחות עומק עם אנשים השונים ממני בתכלית שבחיים לא הייתי מדמיין את עצמי יושב איתם.
בסעודה העלה אחד החיילים טענה בשם איש ציבור אחד שכדי להימנע מהפילוג על כל צד לקחת אחריות על החלק שלו והחיסרון שלו בסיפור.
אני זוכר שבאותה סדנא של הרבעון נשאלנו את השאלה הזו. ואני באופן ספונטני עניתי – אני אדם מאמין. וכאנשים מאמינים יש לנו נטייה להיות באמונה עיוורת ולהתעלם מנתונים. זה החלק שלי בסיפור ואני מוכן לקחת עליו אחריות.
אז מה החלק שלכם בסיפור?
תגובות אפשר לשלוח במייל: Elia.amsa@gmail.com