לפני מספר ימים צוטט דן חלוץ באמירה: "כי ישראל הפסידה במלחמה נגד חמאס!" וכי "תמונת ניצחון לא תהיה, כי התמונה היא תמונת הפסד של 1,300 הרוגים, של 240 חטופים שמתוכם הוחזרו מי שהוחזרו ושל בוקה ומבולקה של 200 אלף פליטים בארצם". דבריו צוטטו בשמו בחדוות נצחון באתר החדשות הרשמי של החמאס באינטרנט (خبرگزاری تسنیم) ובאתר GAZA LIVE כהוכחה לכך שצה"ל הובס במלחמה! האם מדובר רק על טענה למטרות פוליטיות, שנועדה להעצים את כשלון ראש הממשלה? כפי שצוטט בסיפא של דבריו: "תמונת הניצחון שלי תהיה כשראש הממשלה הזה יצעד החוצה". ללא כל ספק דבריו גרמו לנזק תודעתי גדול למאמץ המלחמתי. כלפי חוץ וגם כלפי פנים. בעצם אמירה זו ע"י רמטכ"ל לשעבר, בשעה שעשרות אלפי חיילי צה"ל נלחמים בעזה, בגבורה, תוך סיכון גדול, וחלקם משלמים על כך בגופם ובחייהם, יש משום פגיעה ברוח הלחימה של החיילים. יש בה גם תשדורת שערורייתית כלפי המשפחות השכולות, ואלה שעשויות להצטרף בהמשך חלילה, שקורבנן היה לשווא, למלחמה חסרת תוחלת. מצאנו לנכון להתייחס אליה כיוון שהיא פורסמה וצוטטה בחשיפה גבוהה מאד, והושמעה גם ע"י אחרים. היא משקפת מספר טעויות קשות שבבסיסה, ובבסיס תפיסת המלחמה מול האויב החמאסי, ומהות העימות שבינו לבין מדינת ישראל. בראשית, נזכיר כי יצאנו למלחמה לא כי בחרנו! האסון המפלצתי השטני בטבח מחריד של יותר מ-1200 אזרחים וחיילים נשים גברים זקנים ילדים ותינוקות, אונס והתעלללות וכ-250 חטופים, במהלך שבת שמחת תורה תשפ"ד, לא הותיר לנו ברירה אחרת! היינו חייבים להכות בחמאס בכל הכוח ולגבות ממנו את מלא המחיר על התועבה המפלצתית השטנית שגרם לנו, להשיב את החטופים, ולהשיב את ההרתעה מול כל האויבים הסובבים אותנו. לשם כך נדרש גם תמרון קרקעי אגרסיבי, מתוך מודעות מלאה לגבי מחירו. הימנעות מיציאה למלחמה והחשש ממחיר התמרון הקרקעי היו משדרים חולשה, מצדיקים את תאורית 'קורי העכביש', ומסכנים את קיומנו הלאומי לשנים רבות. חלוץ טען שלא ניתן לשנות את תמונת הפתיחה הכושלת של המלחמה, שבה הצליח החמאס לנצל מחדל בטחוני קשה, להפתיע, ולפגוע בנו פגיעה קשה וחסרת תקדים, על כן שום הישג צבאי שצה"ל עשוי להשיג בסופה לא יוכל לחפות על הכשלון הזה ולתקן את המעוות. טענה שגויה זו של חלוץ דומה מאד לאופן שבו כנראה הוא ראה את מלחמת לבנון השניה, שאותה הוא ניהל, ולא השיגה את מטרותיה, כפי שציינה ועדת וינוגרד בדו"ח הביניים שלה: הרמטכ"ל שגה ב"אמונת-יתר בכוחו של חיל האוויר ואי הערכה נכונה של כוחו והיערכותו של היריב". ומנתה שם עוד מספר כשלים ש"מצטרפים לכשלים חמורים של הצבא ושל הרמטכ"ל לשעבר בראשו" (עמ' 141–143). עוד ציינה הוועדה בדו"ח הסופי כי בדיונים הרבים במטכ"ל, כמעט ולא התקיימו דיונים אסטרטגיים, ורובם היו דיונים טקטיים שמתאימים לרמה הפיקודית. (עמ' 304). ועוד. במילים אחרות, ניהול המלחמה נעשה מתוך תפיסה טקטית ואולי אף טכנית, של מפעל 'השמדת מטרות' סיטונאי, שבו לכאורה לחיל האויר יש יתרון, וההכרעה שבה עשויה להימדד בצורה כמותית; מי השמיד יותר למי. מבלי לשקול כראוי את ההיבטים האסטרטגיים של המערכה. כמו כן השיקול נעשה באופן כמעט חד צדדי מבלי לשקול בצורה מעמיקה את שיקולי המערכת היריבה ויעדיה. כיצד השפיעו יעדיה על היערכותה לקראת המערכה, ובאיזה מידה היעדים הללו הכתיבו את מהלכיה תוך כדי המלחמה. זאת טעות יסודית! מלחמה, במהותה, אינה אירוע טקטי. היא אינה אקט של 'חברת אבטחה' שנועדה לספק הגנה ותו לא. לא ניתן למדוד את הישגיה ('הערכת ההישג') רק מן הבחינה הכמותית הטכנית של מי השמיד יותר למי, מי הפיל יותר למי, ומי נכח בשטחו של היריב. מלחמה היא אקט אסטרטגי שבו יש התנגשות בין תפיסות, אמונות, ואינטרסים לאומיים ריבוניים יריבים, המתממשים בהפעלת כח ע"י הצדדים היריבים בשדה הקרב. רק חלק מהיעדים במלחמה הם מטריאליים כמותיים, כל השאר הם תודעתיים, ותלויים באתוסים לאומיים ובסמלים ריבוניים. דברים אלו נכונים לכל מלחמה נגד ישות מדינתית רגילה שיעדה העיקרי הוא הגנה על המדינה, ויצירת התנאים המיטביים לפיתוחה ולשגשוגה. הם נכונים שבעתיים כאשר האוייב אינו ישות מדינתית רגילה אלא גוף איסלאמי אידאולוגי קיצוני ואכזרי שתכלית קיומו הוא השמדת מדינת ישראל, כפי שהוא מגדיר באמנה שלו (סעיפים 11, 14-15, החובה הדתית להשמדת מדינת ישראל והשתלטות על אדמתה, שלדעתם הנפסדת היא אדמת קודש מוסלמית). תכלית זו קודמת למחוייבות שלו לפיתוח ולדאגה לאוכלוסיה בה הוא חי, ולשם כך הוא מפנה את עיקר משאביו. ניצחון במלחמה תלוי בשבירת הרציונאל ופגיעה ביעדים האסטרטגיים של המערכת היריבה. במקרה של הפתעה היא תלויה בשלילת הישגיה. הניצחון וההכרעה תלויים במידה שבסיום הלחימה לאחד הצדדים הישגים אסטרטגיים, בידו נכסים שיוצרים עדיפות משמעותית על היריב, כגון: השמדתו, או נטרול יכולותיו, או שלילת שטחו ומשאביו, והרתעה ארוכת טווח. אמנם בתחילת המלחמה החמאס הפתיע את צה"ל, שנכשל במשימתו, כשלון מהדהד, שעלה לנו בהיקף נפגעים חסר תקדים (זו לא השעה לעסוק בו כעת. ללא ספק המחדל, הכשלון וסיבותיו יחקרו ללא משוא פנים בתום המלחמה). מנקודת מבטו של חמאס זהו אכן הישג נקודתי חסר תקדים. אולם מעבר להישג הנקודתי הזה יש לבחון מה היתה המטרה האסטרטגית שלו ומה היו הנחות היסוד שלו, והאם במבט אסטרטגי לאחור אכן מטרותיו הושגו? מה הוא רצה לגרום בכך שהוא יצליח להבקיע את ההגנה של צה"ל, לפגוע בצורה אכזרית באזרחים וחיילים ולחטוף בני ערובה? כיצד זה אמור לשרת את המטרה הכוללת של חמאס המוגדרת באמנתו, לכבוש את שטחי מדינת ישראל? האם הוא שיער שע"י מכה כזו, ובהטלת הלם ומורא, ע"י כוחות של מחבלים שיגיעו בהפתעה עד מרכז הארץ ויטבחו בתושביה, הוא יצליח לפורר את החברה הישראלית וליצור משבר אמון בהנהגתה? שלא במקרה חלוץ לא מביא בחשבון את המשקל האסטרטגי לעובדה שכבר בו ביום אנשי כוחות הבטחון ואזרחים התעשתו ויצאו להילחם בגבורה, תחמו את היקף האירוע ומנעו התפשטותו לעומק המדינה. ואת המשקל האסטרטגי של ההתעשתות המהירה של צה"ל כמערכת ויציאתו למלחמה. ואת המשקל לעובדה שלמרות התסכול מהמחדל ומשבר האמון בהנהגה הצבאית והמדינית. החברה הישראלית לא קרסה לתוך עצמה ולא שקעה במלחמת האשמות הדדית, נהפוך הוא, היא הביאה לאחדות מופלאה ולהתגייסות של למעלה מ150% מחיילי המילואים, תוך מתן אמון בהובלה של אותה הנהגה שתוביל אותו לניצחון. מי שמתעלם מהתודעה וכוונות של האוייב אינו מביא בחשבון את המשקל האסטרטגי של יציאת צה"ל לתמרון אגרסיבי לעומק הרצועה, כאשר כבר היום רוב הרצועה כבושה והרוסה, בצורה בלתי הפיכה, חלק גדול מתשתיות החמאס שנבנו בחמש עשרה השנים האחרונות הושמדו, אלפי מחבלים ומפקדים נהרגו, המנהיגות שלו מסתתרת מתחת לפני הקרקע כדי להגן על נפשה, יש היתכנות גבוהה שהוא יעלם כארגון עזתי מהמפה, יהיו מאנשי עזה שלא ישובו למקומם, ויש סיכוי שיישלל מהם שטח. האם אחרי כל אלה ניתן לומר שהחמאס אכן השיג את יעדיו האסטרטגיים? האם כל אלה תאמו את הערכותיו מלכתחילה? האם הוא העריך את היקף ההתגייסות? האם הוא לא שגה בהערכתו שהחברה הישראלית המפולגת והמסוכסכת באותם נקודת זמן אכן תתאחד באחת ותתגייס בהיקפים כאלה? האם הוא לקח בחשבון שלמרות המכה הכואבת החברה הישראלית לא תתרסק, לא תשקע במלחמת האשמות הדדית, ולא תשקע ביגונה, אלא תנשוך שפתיים, תזקוף את הגוו ותצא להסתערות כמו חיה פצועה? האם הוא העריך שמדינת ישראל תצא למלחמה עצימה וכוללת שתחרוג מההיגיון של 'קונספציית הסבבים' – של העבר, של כניסות סמליות לרצועה, שלוחכות את השטח הבנוי וחוששת להיכנס לעומק השטח הבנוי? האם הוא העריך נכון את הנכונות של החברה הישראלית לשאת במחיר הכבד של התמרון הקרקעי בעזה, לעומק, מעל ומתחת לקרקע, לאורך זמן, ושהיא אינה חברת 'קורי עכביש' אלא 'גורי אריות'? האם הוא לא הניח שהיקף החטופים עשוי להיות קלף אסטרטגי שימנע מלכתחילה את התמרון הקרקעי, או שיגרום לבלימתו בעודו בשיא ביצועו, לאחר ההפוגה הראשונה?! ו'בהפוך על הפוך', האם אין קשר ישיר בין היקף ההתגייסות חסר התקדים של אנשי המילואים, ונכונותם להסתכן, לגודל הזוועה המפלצתית שחולל החמאס בתחילת המלחמה?! האם 'הצלחת היתר', מנקודת מבטו של החמאס, לא משחקת נגדו?! שבעולם הוא מושווה לדעאש, ולנאצים, ואינו מליח לגייס מסה בינלאומית לעצירת הלחימה של ישראל, כבעבר. המלחמה הזו גייסה מתוך תהומות הנפשות את העוצמות האדירות הכמוסות בהן, של גבורה, 'מסירות נפש', התנדבות, נתינה וחסד, ורצון להיטיב, בקרב מבוגרים וצעירים, בחזית ובעורף, גם ברובד האישי וגם ברמה הלאומית הקולקטיבית. לא הכרנו כמותם בשעת שגרה מעולם, גם לא במלחמות העבר. היא חשפה לעיני כל שאנו עם של 'גור אריה יהודה'. האסון המפלצתי המטלטל של שבת שמחת תורה גרם לרבים ל'התפכח' מקונספציות שגויות בנות שנים רבות. הוא הסיר את החלודה מעל ה'זהות היהודית' אצל רבים, והעלה את מפלס האמונה בקרב האומה. הוא חידד בצורה ברורה את שותפות הגורל והיעוד של ברית האחים היהודית ישראלית. וכעת גם אם יהיו כאלה שינסו להחזיר את המצב הפלגני והשיח האלים לקדמותו הוא ימצא את עצמו ניצב מול העם שהאסון גרם להידוק של שלוב הזרועות ואחדות הלבבות בין דתיים וחילוניים ימנים ושמאלנים, אנשי הקיבוץ הכפר והעיר, פריפריה ומרכז, שלא יתנו שיקרעו ביניהם. מי שבוחן את המכלול של כל ההיבטים האסטרטגיים הללו מבין שטענתו של דן חלוץ משוללת יסוד. חלק מההישגים הללו הושגו עוד בטרם החל התמרון הקרקעי. בשלב זה, קרוב לשלושה חודשים מאז שבת שמחת תורה, עוד בטרם הושלם התמרון ובטרם הושגו כל יעדיו, החמאס כבר איבד את ה'הישג' שלו מראשית המלחמה. כבר בשלב זה נצברו על ידינו הישגים כבדי משקל מבחינה אסטרטגית ותודעתית חסרי תקדים. אנו מאמינים שהמשימה תושלם בע"ה בניצחון והכרעה, אין לנו ברירה אחרת! כל תוצאה פחותה מכך תאיין ותבטל את כל ההישגים האסטרטגיים שהושגו עד כה. כאשר תושלם המלאכה בכל רחבי הרצועה, ויושג ניצחון, ארגון החמאס תשתיותיו והנהגתו יוכרעו, וישוחררו החטופים לביתם, ההישגים של המלחמה עוד יגדלו עשרות מונים. זו תהיה בע"ה 'תמונת הניצחון'. היא תוקרן לא רק בקרב החמאס והאוכלוסייה העזתית, אלא גם בקרב כל אויבנו מסביב. לשנים רבות. ותיזכר לדורות ביחד עם ה'נכבה' וה'נכסה' (נדמה שהעזתים המוכים כבר התחילו לחשוב על שם מתאים). הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין ואל"מ במיל'
