שמות, ועוד שמות, ועוד, אלפי שמות שנרשמים בידיים קצת רועדות על המסכים הגדולים. עיניים, ועוד עיניים, ועוד, אלפי זוגות עיניים נוצצות, מתרגשות ומתעניינות. אלפי בנות התקבצו ובאו השבוע מכל קצות הארץ אל בנייני האומה בירושלים, לשני ימי יריד החשיפה של השירות הלאומי, כולן מלאות מרץ ורצון עצום לנתינה, לתרומה, לשליחות, להשתלבות בתפקיד בו יוכלו להיות חלק מעשיה בעלת ערך לאומי. דוכנים, ועוד דוכנים, עשרות דוכנים המציגים עשרות רבות של תפקידים משמעותיים שממלאות הבנות שלנו, בנות השירות הלאומי, בתחומי החינוך, הרווחה, הבריאות, הבטחון, הקליטה, ועוד ועוד. רוח גדולה אופפת את באי בנייני האומה ביומיים האלה, המרגשים והמחזקים כל כך, רוח "הנני" הבוקעת מאלפי פנים מאירות. בין ישיבת ממשלה סוערת לתקשורת סוערת עוד יותר, בין מתקפות פרלמנטריות חסרות-שחר על תקציב השנה שהסתיימה לדיוני-עומק לגיבוש תקציב השנה האזרחית החדשה, בין ראיונות בועדה למינוי שופטים למפגשים עם מועמדים לתפקידי דיינים, בין גיבוש תכנית לשיקום ישובי הצפון למפגש עם מזכ"ל התנועה הקיבוצית על עתיד ישובי הדרום, בין שיחות טלפוניות עם ראשי מועצות המתמודדים עם קשיי המלחמה להודעות-טלפוניות נסערות של תושבים מן השורה, בין דיון מקצועי על עתידם התכנוני של הישובים הכפריים לשיחות עם גרעיני משימה שפועלים בישובים העירוניים, בין ביקור במאהל אמהות החיילים הנחושות למפגש עם פורום "הצופות" של נשות יו"ש הנחושות לא פחות, בין ניחומי אבלים לשיחות מן השטח עם מפקדים וחיילים, בין כל המשימות והסערות הגדולות האלה זכיתי השבוע למפגש המרומם עם אלפי בנות השירות הלאומי, וכשאני כותבת "מרומם" אני מתכוונת ממש לכך: מפגש שמרים אותי מקשיי היום-יום אל רוח גדולה של רצון לתרום, רוח "הנני" שעוטפת, מחזקת, ופשוט מרוממת. "הוא היה שליח שלכם" – אמר לי במוצאי שבת אביו של אפרים יכמן הי"ד באוהל האבלים. "אכן" – עניתי לו – "הוא היה שליח שלנו בשדה הקרב, ואנחנו מחויבים להיות השליחים שלו, וגם שלכם, בממשלה". אני מרגישה בכל רגע את כובד משקלה של השליחות הזו, ואת האחריות העצומה שהיא נושאת עמה. בכל רגע נתון אני עומדת נפעמת מול ה"הנני" של החיילים, מול מסירות הנפש שלהם ושל משפחותיהם. ובצד ה"הנני" המפעים הזה, אני מודעת כל העת גם ל"הנני" האזרחי, לרגל האזרחית של החוסן הלאומי שלנו, של חיזוק העורף גם בשגרה, ועוד יותר במלחמה, זו הרגל של השירות הלאומי שעליו זכיתי לקבל אחריות מטעם הממשלה, רגל שכל-כולה התנדבות לשליחות למען העם והמדינה, למען החברה והחוליות החלשות או המתרופפות בה. שליחות של חיזוק החוסן האזרחי בעורף, שהוא המפתח ליכולת שלנו, כמדינה וכחברה, להתמודד עם המשברים הקשים שפקדו אותנו במלחמה. להתמודד, להתחזק ולנצח. "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל" - בפרשת השבוע שלנו אנו נפגשים עם החוסן הלאומי הנשי של עם ישראל, החוסן של "ותחיינה את הילדים" שמביאות אתן שפרה "המשפרת את הולד", ופועה "שפועה ומדברת והוגה לולד, כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה". החוסן הנשי הזה, המשפר, המדבר, המפייס והמחבר, הוא החוסן שבזכותו הצליח עם ישראל להתמודד עם אימי גלות מצרים, והוא החוסן שבזכותו יצאו כל צבאות בני ישראל מארץ מצרים, כי מי הם הצבאות הללו, אם לא כל אותם ילדים שנולדו למרות גזרותיו של פרעה, ושקיבלו עם לידתם לתוך מציאות אכזרית ומאיימת, את החיבוק, הדיבור, הפיוס ומאור הפנים והעיניים של שפרה ופועה, גיבורות העורף הנשי של עם ישראל. עוד באותו נושא: שרה נתניהו: "לפיד חצה קווים אדומים" שלב מכוער בקמפיין דמוניזציה ציבורי נגדנו ספגתי קללות, הקואליציה לא יצאה להגנתי לפיד מסרב להתנצל על סערת סטרוק אני מגיעה ליריד המיועד לשמיניסטיות, ובליבי הוקרה עצומה לבנות הגדולות מהן בשנה, אלה שתקופת השירות תפסה אותן במלחמה, ותבעה מהן התגייסות לשליחות מאתגרת במיוחד. לבנות "והדרת" שמתייצבות לצדם של הקשישים גם בעת האזעקות, לבנות אופקים ואשקלון שאזרו אומץ וחזרו כי הבינו שדוקא עכשיו זקוקים להן יותר מתמיד, לבנות החינוך המיוחד שממשיכות להיות עוגן של אהבה ותשומת לב לכל ילד גם כשמסביב הכל גועש ורועש ומפחיד, לבנות מערכת הבריאות שמהרגע הראשון התייצבו וסייעו להתגבר על העומס הבלתי אפשרי של פצועים ופגועים, לבנות מדרשות הטיולים ששאבנו אותן מהשליחות אליה התכוננו אל שליחות אחרת לחלוטין בבתי המלון ובסיוע למפונים, לקומונריות שלנו שבתוך כל מערבולת הרגשות וקשיי המלחמה הצליחו להרים "חודש ארגון" ובאמצעותו להרים את הרוח בכל מקום, למדריכות הנוער שלנו שבצוק העיתים מלוות את משפחות החללים, לעוד ועוד בנות שבזכותן, בזכות רוח "הנני" שלהן, המסירות הגדולה שלהן לשליחות מלווה בחיוך ובמאור פנים, בזכותן החוסן הלאומי שלנו איתן. עם ישראל יכול להיות גאה מאד בלמעלה מתשע עשרה אלף מתנדבות השירות הלאומי, שהחל מהיום הראשון למלחמה משמשות נדבך מרכזי מאד בחיזוק העורף, על שלל אתגריו, ובהתייצבות בחזית האזרחית לכל שליחות ולכל משימה. משימות העורף האזרחי אליהן נקראות ובהן עומדות בהצטיינות בנות השירות שלנו, לא יזכו, על פי רוב, לאור הזרקורים, ולא לתהילת מנצחים. לעתים הן נראות כמשימות "קטנות" ו"אפורות" לנוכח התמונה הגדולה של עם במלחמה, אבל הן-הן שמחזקות את השרשרת החברתית כולה, ומאפשרות לה לעמוד באתגרי המלחמה. בדיוק כפי שאמר הרב דרוקמן זצ"ל: "הנני גם לדברים הקטנים ביותר, הנני גם לדברים הקשים ביותר", פעמים שהדברים הקשים ביותר - תלויים בקטנים ביותר: ביד המושטת, בעין המבחינה בכל מצוקה, בזרוע המחבקת, בחיוך המעודד, בכתף שנכנסת מתחת לאלונקה ונושאת בעול. בחודשי המלחמה הללו הוכחנו במעשים, שהשירות הלאומי הוא מפעל החוסן הממלכתי הגדול ביותר של מדינת ישראל, מפעל פעיל ויעיל, בעל יכולת גמישות והירתמות במקומות וברגעים הנכונים, מפעל של אינספור מעשים קטנים מלווים ברוח גדולה, רוח "הנני", שמפעמת לא רק בשדה הקרב, אלא גם בעורף האזרחי שזקוק לא פחות לרוח הזו. אני עולה על הבמה ומצדיעה למתנדבות שלנו, בנות השירות של תשפ"ד, על השירות המסור שלהן, על התרומה האדירה שלהן, הרחק הרחק מאור הזרקורים, אבל קרוב-קרוב ללבבות של כל כך הרבה אנשים שזקוקים לעזרתן ומקבלים אותה. ולבנות החדשות שהגיעו לכאן כדי להצטרף למפעל החוסן הלאומי האדיר הזה אני אומרת: "אתן תעודת הביטוח של עם ישראל". "מכאן, מבנייני האומה כאן יצא בניינה האמתי של האומה שלנו" – אני אומרת להן – "וזה הבנין שאתן תבנו ותחזקו: בנין של חסד, של אהבה, של נתינה, של חיזוק העורף שהוא-הוא שמחזק את הלוחמים בחזית". אל מול אלפי זוגות עיניים מאירות של בנות האומרות "הנני", אני מבטיחה: הגעתן למקום הנכון, למקום בו תוכלו להיות חלק משליחות גדולה, גם בימי שגרה שעוד יבואו עלינו בע"ה.
