הרב פרופ' יצחק כהן, המנהל האקדמי של הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו ומרצה במרכז אקדמי לב, התארח בתוכניתו הקבועה בכאן מורשת, ועמד על כמה עניינים חשובים בפרשת השבוע המשתקפים בחיינו בכלל ובמלחמה הנוכחית בפרט. פרופ' כהן פתח ואמר כי פרשת השבוע בא, המתכתבת עם ההגדה של פסח, מתכתבת גם עם מציאות חיינו המערביים. "המצווה הראשונה של עם ישראל היא 'החודש הזה לכם' – קידוש החודש. זו מצוה שמחזירה לעם ישראל את השליטה על הזמן. אחד ממאפייני עבדות הוא חוסר שליטה בזמן. אין לעבד יכולת לתכנן את יום המחר בהיותו מסור למרות אדונו. יכולת לתכנן את הזמן מסמלת יציאה לחירות. היא הכרחית בתחילת בנייתו של עם. היא הכרחית כדי להוציא מישראל את השעבוד הפנימי וכפיפות הרוח שהיו מנת חלקם במצרים. זהו תהליך המתחיל ביציאה פיסית ממצרים אך הולך ונמשך עד היום הזה. מפתיע, אך לאדם המודרני (שזה אנחנו ☹) אין שליטה על הזמן. אם אדם מתכנן בבוקרו של יום לטפל בענין חשוב הדורש תשומת לב וריכוז, אך המיילים, ההודעות בוואטסאפ ומקבץ החדשות הסיחו דעתו או שגררו אותו לטפל בדברים הדחופים במקום החשובים, הוא איבד שליטה על הזמן. דעתו מוסחת שוב ושוב מהמשימה המרכזית והחשובה שהוא חשב למלא, אם זה ללמוד לבחינה, לסיים כתיבת מאמר, לסיים ספר חשוב, ועוד. וזה קורה מידי יום. האדון שלו אינו שוטר מצרי עם שוט ביד. האדון שלו מתוחכם הרבה יותר, צבעוני וכיפי הרבה יותר, והוא הצליח להשתלט לו על התודעה. זהו שעבוד הרבה יותר משמעותי כי האדון הזה שולט גם על הזמן וגם על התודעה. אם נכניס עצמנו למצב טיסה מאינטרנט כל יום למשך שעות הבוקר, לפני פתיחת הודעות ומיילים, נראה כמה אנו בני חורין וכמה נרגיש טוב עם עצמנו". פרופ' כהן המשיך ואמר, "המצוה השניה שבאה להוציא את העבדות והשעבוד מהלב היא השיתוף באכילת קרבן הפסח. שיתוף הבא לידי ביטוי גם בהגדה של פסח: 'הא לחמא עניא... כל דכפין ייתי וייכול'. עבד לא משתף את מנת לחמו עם אחרים. אין הוא יודע מה יזמן לו יום המחר. הנכונות של העם לחלוק את קרבנם, ומשנה לשנה את מצתם, עם אחרים - נועדה להוציאם מעבדות לחירות. פרימו לוי בספרו 'הזהו האדם?' מתאר את הימים במחנה הריכוז לאחר שהגרמנים עזבו את המחנה. חלק מהאסירים הצליחו להבעיר אש ולספק חום לאסירים החלשים יותר. אחד מהאחרונים פנה אל האסירים החלשים והציע להפריש מפרוסת לחמם עבור אלו שעבדו. ההצעה התקבלה. פרימו כותב כי חוק החיים במחנה היה "אכול את לחמך ואם תצליח גם את לחמו של שכנך". לא היה מקום להכרת טובה. ההצעה שהתקבלה סימלה את מות המחנה והחזירה אותם לחברת בני אדם. היכולת לתת לאחר היא יציאה מעבדות. עבדות האני במרכז חיי. חיילינו שמוכנים לוותר על היקר להם מכל, וכן בני ובנות זוגם התומכים בהם תוך ידיעה ברורה מהו המחיר, הם בני חורין אמיתיים". פרופ' כהן המשיך לענין השלישי: "מצוה נוספת שמבטאת חירות נפשית היא הציווי הלא מובן ואפילו אובססיבי של שאילת כלי כסף וכלי זהב מהמצרים. זה מתחיל עוד בברית בן הבתרים "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", ממשיך בהתגלות הראשונה בסנה "והיה כי תלכון לא תלכו ריקם" ,וממשיך בציווי בפתח מכת בכורות 'וישאלו איש מאת רעהו... כלי כסף וכלי זהב'. מדוע זה כל כך חשוב? הרב זקס כותב כי מתנות אלו יוכלו להסכין עם הציווי התמוה: 'לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו'. אתמהה: העם היהודי לא היה גר בארצו אלא עבד, ומדוע צריך להכיר למצרים טובה. אלא ממשיך הרב זקס: 'עם שהשנאה מניעה אותו אינו חופשי ואינו יכול להיות חופשי. לו המשיך עם ישראל לסחוב שק של שנאה ושל תשוקת נקם, היה אפשר לומר שהעם יצא ממצרים אך מצרים לא יצאה ממנו. היא היתה כובלת אותם בשלשלאות זעם הקשות כשלשלאות ברזל". פרופ' כהן המשיך ואמר כי הרעיון הנ"ל נכון גם באדם הפרטי: "עד כמה אנו מצליחים להשתחרר ולהרפות מפגיעה שפגע בנו מישהו אחר? עד כמה אנו יכולים לסלוח לו באמת? עד כמה אנו יכולים להתנקות משנאה? בת גלים שאער, אמו של גיל-עד, אחד משלושת הנערים החטופים, הוזמנה לראיון אצל אלדד יניב ושי גולדשטיין מיד לאחר חיסולו של עארורי, מספר 2 בחמאס, אדריכל החטיפה. הם שאלו אותה אם זו סגירת מעגל עבורה והיא השיבה בשלילה. לדבריה עארורי כלל לא נמצא במעגל החיים שלה והיא עסוקה בלהרים את אסונה לעשיית טוב. ואוו. אם זו לא חירות, חירות מהי. המראיינים הופתעו מתגובתה, והתפלאו איזה אנשים מדהימים יש בעם הזה ולא הכרנו אותם. ובלשונם 'איזה פראיירים אנחנו שהתעקשנו לא להכיר אותם". התורה נלחמת גם במחשבות האדם וברגשותיו. היא מצווה אותו לא לנקום ולא לנטור ו'לא תשנא את אחיך בלבבך' ועוד. התורה מבקשת לשחרר אותנו משנאה וטינה. העולם המערבי לא מחשיב זאת ואף יראה בכך 'משטרת מחשבות' כביכול בשם החירות. אך אדם שלא נלחם במחשבותיו השליליות לא יצא באמת לחירות. יציאת מצרים נמשכת עד היום הזה ולמעשה עד יומו האחרון של כל אדם". לע"נ הנופלים, לרפואת פצועי המלחמה, להצלחת החיילים, ולהשבת החטופים. אמן.
