קואליציה אין פירושה הסכמה של כל חבריה עם כל מהלך שלה. להיפך, ריבוי דעות מסביב לשולחן מביא להחלטות מאוזנות וטובות יותר בד"כ, כאשר הקואליציה היא מלכתחילה אוסף של דעות שונות, בהן לפעמים מגיעים לפשרה ולפעמים מכריעים על פי הרוב. כשזה המצב, כולם מכבדים את ההחלטה גם אם מתנגדים לה.

ההשפעה שלנו מסביב לשולחן לכתחילה היא לפי הייצוג היחסי שלנו בקואליציה. אם בקואליציה חברים 75 חברי כנסת ואנחנו רק שבעה, ההשפעה שלנו היא פחות מ10%. לענ"ד, למרות חלקנו היחסית קטן בקואליציה אנחנו עושים את תפקידינו מצויין, ויש לא מעט דוגמאות למקרים בהם השפענו על מדיניות הממשלה.

מהו הקו האדום? מדיניות קיצונית של ממשלה שבה הנזק כבר לא שווה את התועלת בהמשך כינונה של הממשלה. בשגרה, קל יותר לעמוד על קווים אדומים, אך גם אז תמיד השאלה היא מה האלטרנטיבה. עתיד ישראל איננו תכנית ריאליטי. אם בעינינו אין אופציה יותר טובה על השולחן מהקואליציה הנוכחית, זו תהיה טעות לפרק אותה, גם אם היא מכריעה הכרעות רבות שאנחנו חולקים עליהן מכל וכל.

ממשלה לא מפרקים כשכועסים, אלא כשמבינים שזה הדבר הנכון. מנופי ההשפעה בתוך הקואליציה מובנים בתפקידי השרים, באצבעות בכנסת, וביכולת לדבר ולהשפיע בציבור. זה באמת עובד, והכל באופן יחסי לכמות האצבעות.

כל זה נכון בשגרה. במלחמה, מעבר לשאלה אם יש אופציה טובה יותר על השולחן, פירוק ממשלה משמעותו פגיעה קשה בהמשך הלחימה וצעד כזה יקרה רק אם נחשוב שצעדי הממשלה מזיקים מעבר לנזק המובנה בהפלתה תוך כדי מלחמה, וזה בטח לא המצב כרגע.

לכן, חובתי כנציג ציבור לייצג את הדעות והערכים בשמם נבחרתי לכנסת בצורה הטובה ביותר. מי שהצביע לי ידע שכנראה ראש ממשלה אני לא אהיה, והציפיה היתה שאני אשפיע מהמקום היחסי בו אני נמצא על מדיניות הממשלה בידיעה שלא תמיד אצליח.

בעיני, בנושא הביטחוני עדיין לא התפקחו מספיק מהקונספציה, וכחבר ועדת חוץ וביטחון אני מקפיד להגיע לכל סקירה, לשמוע, לשאול שאלות ולומר את הדברים. מאחר שחלק מכלי ההשפעה שלי כנציג ציבור הן התבטאויות ציבוריות, אני רואה חובה לומר את דעתי בפומבי גם כשהיא שונה ממדיניות הממשלה, ולצערי בנושאי ביטחון גם ערב ה7/10 חלקתי על מדיניות הממשלה. כמובן, זה לא סותר את זה שחשבתי ואני עדיין חושב שהיא עדיפה על האופציות האחרות שעל הפרק.

באשר לחסימות בכרם שלום ספציפית: ככלל, לעבור על החוק זה דבר בעייתי, אבל חסימות כבישים הן חלק לגיטימי במאבקים פוליטיים במדינת ישראל, ואמרתי את הדברים גם בזמן ההפגנות נגד הרפורמה בה תמכתי.

מי שחוסם כביש הוא לגיטימי לחלוטין, ובאותה מידה לגיטימי שהמשטרה תעצור אותו ותגיש נגדו כתב אישום. ככה זה עובד. המשאיות אתמול נתקעו בכניסה לעזה לא בגלל שפיזית המשטרה לא יכלה לפנות את הכביש, אלא כי למחאת משפחות החטופים במקום יש משקל ציבורי שגרם למדינה להימנע מהפעלת הכח במקרה הזה ולכן בעיני האנשים הללו גיבורים.

אלו כללי המשחק הדמוקרטי.