חזי וקסמן, אחיו של נחשון וקסמן ז"ל שנחטף ונרצח על ידי מחבלים לפני כ-30 שנה, התארח באולפן ערוץ 7 וסיפר על הזיכרונות שצפים ועולים ועל ההשתתפות שלו כיום בניסיונות למנוע העברת סיוע הומניטרי לעזה.

"אני חושב שהחטופים היו יכולים להיות בבית כי סינוואר רוצה לחיות והוא לא יכול בלי הדלק שלנו. ביום הראשון של המלחמה היו צריכים לפוצץ את מאגרי הדלק שהיו בעזה, להעמיד אלף מכליות בגבול ולומר שכל חטוף שיחזור אלינו - עשר משאיות ייכנסו פנימה", פותח וקסמן.

על הניסיונות לחסום את משאיות הסיוע הוא מספר כי "בימים הראשונים זה עבד הרבה יותר טוב. זכיתי להיות מהראשונים שחסמו משאיות ולראות כיצד הן חוזרות לאחור בשטח מצרים. אבל אני יודע שאם נעשה משאל עם היום ברור שהדרג המדיני והביטחוני לא משרת את רצון העם. לדעתי רוב העם דורש שלא יכניסו גרגיר לעזה עד שהחטופים לא חוזרים".

לדעתו, אם ישראל תתעקש בנושא הסיוע ההומניטרי, גם הביקורת הבינלאומית תגווע לאיטה. "ברגע שאנחנו נתעקש על משהו האמריקנים יתיישרו איתנו. ברגע שאנחנו מתבלבלים, האמריקנים מצליחים לבלבל אותנו יותר. אם היום מעבירים דלק ואוכל לעזה מי שאחראי לזה הוא תומך טרור - לא פחות. לפני ה-7 באוקטובר המדינה תמכה בטרור אבל אני רוצה להאמין שעשינו את זה מתמימות כי היו תאוריות שזה יוצר שקט. היום, אחרי שהבנו את הסיפור, לא ייתכן שנמשיך לתמוך בטרור כאילו כלום לא קרה".

הוא נמנע מהשוואות בין חטיפת אחיו לחטיפות ההמוניות של ה-7 באוקטובר אך חושב שצריך להשמיע דעות שונות מאלה שהפכו 'מקובלות'. "תמיד רלוונטי לשמוע ולהביע דעות. כשמדברים על אחדות זה לא אחידות. השיטה של רבין בזמן נחשון היתה שלא מדברים עם חמאס. מאיך שהכרתי את רבין נדמה לי שאם הוא היה היום ראש ממשלה לא היה נכנס פירור לעזה".

"אני זוכר שרבין בא אלינו הביתה ואמר לאבא שלי בפנים שבוע אחרי שנחשון נחטף, 'אני לא מדבר איתם, לא מקיים משא ומתן עם מחבלים וטרוריסטים. אני לא מתחיל עם זה בכלל'. אני מצפה מהממשלה שתהיה אחראית באותה מידה. הרי מעסקת שליט למדנו שלא לשחרר מחבלים. יכול להיות שאם לא היתה העסקה הזו - לא היינו מקבלים את ה-7 באוקטובר. העסקה הזו היתה אסון למדינת ישראל", מוסיף וקסמן.

הוא מזכיר כי "העסקה הקודמת נעשתה בעקבות לחץ צבאי של צה"ל שהתקדם בלחימה ואז סינוואר התרכך. לסינוואר אכפת מהחיים שלו עצמו. לא מעניין אותו האסירים שכאן שישתחררו. זה רק עניין של כבוד והישגים".

לפני המתקפה ששינתה את חיי עם ישראל כולו, בתקופת המחלוקת הקשה בעם, כתב וקסמן פוסט בו ציין בין היתר כי הלוחם ניר פורז ז"ל, שנפל במבצע בו ניסו להציל את חיי אחיו, לא היסס בגלל שאלה כזו או אחרת. "ניר לא בירר מה היו דעותיו או השקפת עולמו של נחשון, שהיו שונות ואפילו הפוכות משלו. ניר הרגיש את התחושה הכי ישראלית שיש, אח שלי בשבי ואני בא להציל אותו גם במחיר של איבוד חיי".

"יש לנו עוד הרבה עבודה", הוא מדגיש במהלך השיחה. "יש אחדות שהתרחשה, לצערי הרב, בגלל הסיבות הלא נכונות. כשכתבתי את הפוסט היתה תקופה מאוד קשה לעם ישראל. היו פה דיבורים שאסור שיהיו והתנהגויות שאסור שיתרחשו. היום זה כבר לא קורה ואני שמח - אבל יש עוד הרבה עבודה. צריך להתאחד במעשים ולא בדיבורים".

"יש לנו דברים שאפשר להתאחד סביבם. אני קורה לכל מי שחושב שאסור שייכנס לעזה גרגיר עד שהחטופים חוזרים, שיבוא וייתן יום אחד מזמנו ונמנע את הכנסת המשאיות. אני קורא גם לכוח קפלן ואחים לנשק, שיבואו ויצעקו 'בושה' על הגבול מול המשאיות הללו".

על נחשון הוא ממעט לדבר - גם בראיון ובכלל. מבחינתו מדובר בפצע טרי למרות עשרות השנים שעברו. "זה לא סתם שכמעט 30 שנים אני שותק ולא מדבר. נחשון ואני גדלנו כמעט כמו תאומים, ההפרש בינינו הוא שנה פחות יום. אחרי השבוע שהוא היה חטוף, היתה בנו תקווה שזה ייגמר טוב, ואנחנו יודעים כיצד זה נגמר. בשבילי זו היתה סטירה מצלצלת עד עצם היום הזה. אצלי זה טרי עדיין למרות כל השנים שעברו".