מדינת ישראל סערה ביממה האחרונה סביב התרחיש הצה"לי שבחן אפשרות בדיונית של חטיפת נער ערבי על ידי מתנחלים.
אחרי יממה של התחכמות בתגובת דו"צ, שהתמקדה בעיקר בכיתוב "אויב" על בגדיהם של מדמי המתיישבים, והתעלמה מעצם הצעת התרחיש המפוקפק, הגיע הרמטכ"ל והתנצל כראוי.
אם כך, לכאורה, אפשר לומר שהסיפור מאחורנו? התשובה היא שלא. בשום אופן לא. כי היירוט המאוחר נעשה מסיבות משניות, והחמיץ את הטיפול בשורש הבעיה.
הסיפור אינו הצורך להתחשב בתקופה כזו ברגשות של ציבור המתיישבים שמקיז את דמו באחוזים בלתי נתפסים בעזה, והסיפור גם אינו רגישות מתבקשת בימי מלחמה בהם נדרשת אחדות לאומית. לא, אלו סתם בעיות צדדיות של חוסר טאקט.
הסיפור הוא עצם הגישה שיכולה להסתכל על תרחיש כזה כתרחיש הגיוני. עצם העובדה שיש בצה"ל בכירים שמשוכנעים שמתיישבים עשויים בסבירות כלשהי לחטוף צעיר ערבי.
כן, זה קרה פעם אחת. גם הסזון קרה פעם אחת ואף אחד לא מתרגל תסריט של פעילי שמאל חוטפים ומתעללים בפעילי ימין. גם אלטלנה קרה פעם אחת ואף אחד לא מתרגל תסריט של ירי צה"לי על קבוצה סוררת של לוחמי מחתרת. לא כל מה שקרה אי פעם הוא אירוע רציונלי שעשוי לחזור על עצמו.
כשצבא בוחר לעסוק בתרחיש, הוא בעצם אומר שלדעתו יש סבירות הגיונית שהתרחיש הזה יקרה, ופה קבור הכלב. מי שחושב כך, רומז בעצם מה דעתו על ההתיישבות והמתיישבים. הוא יכול לחבק אותם ולספר כמה הם חשובים לו, אבל בקריצה, הוא גם מספר כמה הם חשודים בעיניו.
וזה מתחבר בקו ישיר לקמפיין המתועב של "אלימות המתנחלים" שחגג כאן עד ממש לפני לא הרבה זמן, ובקו ישיר נוסף לאירוע הבלתי נתפס במסגרתו הממשל האמריקני מתערב בריבונות הישראלית ומטיל סנקציות על פעילי התיישבות, כולל כפיית בנקים ישראלים לעבור על החוק הישראלי ולא לספק להם שירותי בנקאות.
אם רוצים לפתור את הבעיה צריך לעקור אותה מהשורש. צריך לחסל את הקמפיין המטורלל והמושחת הזה. צריך להפסיק לתת במה לכל סיפור אזוטרי על נער גבעות שרדף אחרי כבשה או קטף זית, ולזכור שבצד השני הסיפורים הבנאליים הם של מחבל שניסה לדקור יהודי או של עמיתו שזרק אבנים על כלי רכב במטרה להרוג.
"אלימות המתנחלים" היחידה בתקופה הזו, היא רצף מעשי הגבורה של מתיישבי יהודה ושומרון בסמטאות חאן יונס ובמנהרות עזה. הא ותו לא.