בחרנו השבוע את ראשי הרשויות ואת נציגינו לרשויות המקומיות, וזה זמן טוב לעיין בתהליך בחירתו של בצלאל להובלת מלאכת בניית המשכן.
לכאורה, מדובר בהחלטה אלוקית: ה' אומר למשה שהוא מילא את בצלאל "רוּחַ אֱ-לֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה", הקב"ה בחר בבצלאל וזהו.
אבל חז"ל מדייקים מלשון הפסוקים שהיה מקום לתגובת משה. הקב"ה אומר לו: "רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה". מה פירוש המילה 'ראה'? התבונן, חשוב, אמור מה דעתך. בהמשך, בפרשת 'ויקהל', פונה משה אל העם ואומר להם "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה". הקב"ה מתייעץ עם משה, ומשה מתייעץ עם עם-ישראל.
מכאן לומדים חז"ל (ברכות נ"ה ע"א) "אין מעמידין פרנס על הציבור, אלא אם כן נמלכים בציבור". משה מתייעץ עם העם לפני מינוי בצלאל. חז"ל מתארים שבא הקב"ה למשה ושאלו: "משה, הגון בעיניך בצלאל?", השיב לו משה "רבונו של עולם, אם לפניך הוא הגון, לפני לא כל שכן?".
אף על פי כן הורה לו הקב"ה להתייעץ עם עם-ישראל. הלך משה לישראל ואמר להם: "הגון עליכם בצלאל?". השיבו העם: "אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון - לפנינו לא כל שכן?".
לכאורה הסיפור המתואר בגמרא 'מקלקל' את כל המהלך. הרי עם ישראל לא אומר מיד 'כן כן, בצלאל הגון בעינינו, הוא בחירה מצוינת ונפלאה', אלא משיב שאם בעיני הקב"ה בצלאל הגון וגם בעיני משה – אז גם בעיני העם הוא הגון. הם לא היו שותפים מלאים להתייעצות, אלא רק סמכו על הקב"ה.
כדי להבין את הנושא צריך להעמיק יותר בשאלת תפקיד המשכן. תפקידו של המשכן הוא שהקב"ה ישכון בתוכנו. התיאור במדרש (בגמרא שם) "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמיים וארץ", אמנם נשמע לנו מאוד 'אלוקי', אבל אותיות זו השפה האנושית, זו יכולת האדם לדבר. היכולת של בצלאל היתה לא רק לבנות משכן לקב"ה שהקב"ה ישמח בו, אלא לבנות משכן שבו הקב"ה יוכל לשכון בתוכנו.
עומק השראת השכינה בעם-ישראל תלוי במדרגה שלנו. היא תלויה במידת הבנתנו את משמעות המשכן, כלי המשכן, סדר העבודה בו, ההתכנסות של כלל ישראל ועוד. כשם שבמעמד הר סיני נאמר "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" וחז"ל דרשו: "כאיש אחד בלב אחד", כך גם בכניסה אל המשכן שנבנה בשליחותנו אנחנו צריכים להיות מאוחדים ומחוברים לתהליך.
אכן, השאלה שהופנתה אל העם לא היתה האם בצלאל טוב. בטוח שהוא טוב! הקב"ה רצה אותו. השאלה היא האם עם-ישראל נמצא במדרגה שבה יוכל להתחבר אל המהלך האלוקי הגדול הזה. התשובה של עם ישראל, 'אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון - לפנינו לא כל שכן?' – היא בעצם מעין תשובה של 'נעשה ונשמע' בקבלת התורה. העם עונה למשה: 'מתוך האחדות שלנו, מתוך הניסים שראינו, מתוך ההובלה של משה במדבר – מתוך זה אנו מבינים שהנוכחות האלוקית היא אכן כזו שנוכל לקבל אותה על ידי ההובלה של בצלאל.' יכול להיות שבדור אחר היה מתאים מישהו אחר, אבל בדור הזה אכן בצלאל ראוי, כי העם נמצא במדרגה מתאימה.
הרב קוק ב'עין אי"ה' מוסיף מדרגה נוספת של עומק. הרב אומר שיש שלושה מעגלים שבהם צריך המנהיג לבוא לידי ביטוי:
- המעגל הפנימי – האם המנהיג באמת פועל לשם שמיים? האם מה שמדריך אותו הם האמת האינסופית, הצדק המוחלט והיושר? את התשובות לכך רק הקב"ה יודע.
- מעגל החכמה – אנשי התורה במרחב הרוחני ואנשי מקצוע במרחב המעשי יודעים להעיד האם המנהיג מקצועי בתחומו, יהא התחום אשר יהא.
- המעגל הציבורי – החיבור אל העם. בסופו של דבר המנהיג צריך להנהיג את העם וללכת מכוחו של העם.
רק הקב"ה יודע מה בפנימיותו של האדם, ורק אנשי התורה ואנשי המקצוע יודעים לבחון את מקצועיותו – אפשר לשמוע מספר פסנתרנים מנגנים: כולם ישמעו לנו מצוינים ויהיה קשה לנו להבדיל ביניהם, אבל איש מקצוע שיודע להקשיב ידע להבחין בין הנגן הטוב לנגן המצוין. בנוגע לפן השלישי, החיבור לעם – העם עצמו יודע להגיד האם הוא מחובר אל המנהיג.
צריך לקחת את הרעיון הזה לא רק לעצם בחירת המנהיג, אלא גם להמשך תפקודו. אנחנו מאחלים לנבחרי הציבור שלנו שידעו לפעול כך גם במהלך היומיום.
הרב קוק עומד על כך שסדר הדברים הוא חשוב. העם לא ענה מיד 'כן, בעינינו בצלאל הגון', אלא 'רגע, אנחנו במדרגה שבה הדבר החשוב ביותר הוא פנימיותו של האדם' ( "אם לפני הקדוש ברוך הוא... הוא הגון"), ואח"כ 'חשוב לנו שיהיה איש מקצוע ואיש תורה שמבין את תפקידו ברמה שאנחנו לא מבינים' ("ולפניך הוא הגון"), ולבסוף גם בעינינו הוא הגון, מאחר שאנו מתחברים לעשיה המיוחדת שלו.
זה האיחול שלנו לנבחרי הציבור שבחרנו השבוע – שימשיכו לתפקד כך: קודם כל לשם שמיים, מכוח האמת, הצדק והיושר, אח"כ לפי אמות המידה המקצועיות ולבסוף לפי רצון העם ולפי השליחות שקיבלו מאיתנו בבחירתם לתפקיד.