התחלה// נולדה וגדלה בשכונת רמת אשכול בירושלים, בת הזקונים מתוך שישה ילדים. "נולדתי בשלג הגדול של שנת 1992, ומאז אני ירושלמית בכל רמ"ח ושס"ה. זה ממש חלק ממי שאני. אפילו מהמרפסת של הבית שלנו באפרת אנחנו צופים על ירושלים". אבא// אליהו אוהב ציון (72), במשך שנים רבות עבד כקצב בשוק מחנה יהודה. "עליו נאמר 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך'. אדם עם חוכמת חיים מופלאה, פשיטות, לב חם וחיבוק לכל אחד". אמא// רחל אוהב ציון (70), עקרת בית. "גידלה אותנו והשקיעה בנו את כל הנשמה שלה. כל מה שאני היום זה בזכות ההורים שלי וההשקעה שלהם. הם שידרו לנו שלא משנה מה נעשה, תמיד נהיה אהובים ורצויים". חרם מתמשך// ביסודי למדה בבית הספר הממלכתי־דתי פרדס ברמת אשכול. במהלך הלימודים, במשך קרוב לשש שנים, סבלה מחרם חברתי. "זה התחיל כבר בכיתות א'-ב', והפך להיות ממש רציני בכיתות ג'-ד'. פשוט לא באתי בטוב לכמה בנות שהפכו את כל הכיתה נגדי, כולל דיבורים לא יפים. חלק מהחרם נבע מזה שהייתי קצת 'חננה' ומאוד רגישה. כשהייתי בוכה זה שירת את מובילות החרם. אפילו המציאו שירים כדי ללעוג לי. זה היה תת־רמה, אבל בתור ילדה זה עשה לי ממש רע. לחלופין פשוט התעלמו מקיומי". התמודדות// "מטבעי אני שמחה ואופטימית, אבל לא אכחיש שזה היה קשה מאוד. מה שחיזק אותי בתוך התקופה הזאת היה העובדה שאצל המשפחה שלי תמיד הייתי אהובה ורצויה. זה היה עוגן מאוד חשוב. החרם היה בשבילי כמו נייר שיוף, הרגשתי שמקלפים לי את העור קליפה אחרי קליפה ומורידים הכול. חוויה מאוד לא פשוטה. באותם ימים הייתה פחות מודעות לנושא החרמות. חיכיתי בקוצר רוח לסיים את כיתה ו' ולעבור לאולפנה". דף חדש// בחטיבת הביניים עברה ללמוד באולפנת חורב. "חוויתי שם פריחה מאוד גדולה, גם מבחינה חברתית וגם מבחינה לימודית. זאת הייתה התחלה חדשה ואפשרות להביא את מי שאני. בחורב הייתה רמה לימודית גבוהה וזה התאים לי. עד היום אני זוכרת לאולפנה חסד נעורים". שנה מטלטלת// בסיום כיתה י"ב הלכה לעשות שירות לאומי במדרשה להעמקת יהדות באשקלון. "הייתי עוברת בין בתי ספר וגני ילדים ומלמדת יהדות. באותה שנה, בחנוכה, גיסי אבי נח ז"ל שעבד בשב"ס והיה כמו אחי הגדול נהרג באסון השריפה בכרמל. זה היה המפגש הראשון שלי עם מוות ואסון שפוגש את המשפחה. זה היה פתאומי מאוד. מה שהביא אותי להבנה שהחיים מוגבלים, שצריך לנצל אותם יותר ולהשאיר חותם בעולם". מגשימה חלום// לאחר שנת השירות הלאומי החלה ללמוד חינוך בלתי פורמלי במכללת אפרתה. "היה לי חלום לעבוד עם נוער ולעסוק בחינוך. תוך כדי הלימודים הייתי מאוד פעילה באגודת הסטודנטיות של המכללה והתנדבתי במוקד 'חברים מקשיבים' שנותן מענה טלפוני לבני נוער". החצי השני// תוך כדי ההתנדבות ב'חברים מקשיבים' הכירה את בעלה לעתיד, נתנאל. במקור מארצות הברית, עלה ארצה עם משפחתו בגיל שש. "אדם מיוחד משכמו ומעלה. איש תורה וחינוך ורחב אופקים". ביום־יום עובד כאחראי על למידה ארגונית באחד המשרדים הממשלתיים. הנחת// שלושה ילדים. רות (8), אברהם (6) ואהרן בן שלוש. מתחברים// עשרה חודשים אחרי החתונה יצא הזוג הצעיר לשליחות חינוכית בדאלאס ובמיאמי ביץ' שבארצות הברית למשך שנתיים, דרך ההסתדרות הציונית ובני עקיבא. "כבר בפגישה הראשונה שלנו דיברנו על הרצון לצאת לשליחות בתפוצות. עוד לא ידענו אם נתחתן ונעשה את זה ביחד או בנפרד, אבל ממש רצינו להתחבר לעם ישראל שנמצא בתפוצות, למשפחה הגדולה של עם ישראל". שליחי עליון// "היינו גם מורי ציונות ויהדות, גם רכזי נוער בקהילה וגם שליחים של בני עקיבא. עבדנו ב־200 אחוזי משרה. דאלאס היא מדינה דתית מאוד, לכל מקום שהגענו אני עם כיסוי הראש שלי ובעלי עם הציצית שאלו אם אנחנו מ־ Holy Land . כשענינו בחיוב ביקשו שנברך אותם. בגלל שראו את הציציות שלו, הם קראו לו Supreme Jew – יהודי עליון. עד שהוא הסביר שלכל היהודים יש ציצית, רק שחלק הולכים איתה מתחת לבגדים". מסירות נפש// "לפני השליחות הייתי מסתכלת על האמריקנים קצת בזלזול, 'מה הקטע שלכם? תעלו כבר לארץ. כאן זה הבית שלנו. מה אתם עושים שם'. פתאום הבנתי כמה זה כל כך לא מובן מאליו לעשות את המעבר. החיים שם באמת הרבה יותר רגועים, אין מלחמות. כל משפחה שעולה לארץ עושה זאת במסירות נפש עצומה. צריך לחזק מאוד את המשפחות שעושות עלייה. אחרי שסיימנו את השליחות שלוש משפחות מהקהילה שם עלו ארצה". הסכם עם הקב"ה// תוך כדי השליחות בארצות הברית נולדה הבת הבכורה. "בעצם כל תחילת הנישואין היינו די לבד עם עצמנו. לצד השמחה הגדולה, היה קושי מאוד גדול במעבר בין חיי הרווקות לחיי משפחה, ולא היה לי למי לפנות. זה לא היה במודעות. אחרי הלידה הדברים עוד יותר התעצמו, הפכתי לאמא והייתי לגמרי לבד. באותם ימים עשיתי הסכם שותפות עם הקב"ה: 'אתה תעזור לי להתמודד עם האתגרים שנמצאים מולי, אני אלמד כל מה שאני יכולה על זוגיות והורות, ואני מבטיחה שאעביר הלאה את כל הידע ואהיה כתובת לכל אותם נשים וזוגות שאין להם למי לפנות ושהם ממש כמוני'". זוגיות לרווקות// עם חזרתה ארצה התחילה להדריך כלות ולהמשיך ללוות אותן גם אחרי החתונה. "בשלב מסוים החלטתי לפתוח קבוצת ווטסאפ לנשואות טריות. בתוך שבוע התמלאה הקבוצה עד תום. פתחתי עוד קבוצה ועוד קבוצה. תוך כדי המשכתי להתמקצע ולמדתי גם ייעוץ זוגי והנחיית הורים. היום מונה קהילת 'להיות אישה', שאותה אני מפעילה בהתנדבות, יותר מ־13,000 נשים. אני גם מעבירה הרצאות בנושאים הללו בכל רחבי הארץ במדרשות ולבנות שירות, במטרה ללמד זוגיות עוד לפני שמגיע שלב הדייטים. בעקבות בקשות שעלו מהשטח בעלי נתנאל הקים קהילה מקבילה לגברים נשואים טריים בשם 'גבר גבר'". אשת מילואים// כמו את כל תושבי מדינת ישראל, מלחמת חרבות ברזל תפסה את משפחת וייל בהפתעה גמורה. יום אחרי שמחת תורה גויס נתנאל למילואים, שם הוא נמצא כבר יותר מ־150 יום. "הוא עובד שם סביב השעון ואין אפילו צפי לשחרור. המרקם של הבית והשגרה המשפחתית השתנו לגמרי. התא הזוגי חווה טלטלה בעקבות המלחמה. בהתחלה נתנאל אפילו לא היה יוצא לאפטרים, עכשיו העניינים קצת נרגעו, אבל עדיין כל הקשר מתנהל בשלט רחוק. הוא עובר דברים מסוימים בצבא, אני ממשיכה עם ניהול הבית. בכל מפגש צריך פשוט ללמוד מחדש איך אנחנו יוצרים את החיבור והתקשורת". עוגנים// "בימים הראשונים הייתי באופוריה, 'מה הבעיה? הכול בסדר'. הייתי בטוחה שהמלחמה תיגמר מהר יחסית. לאט לאט הבנתי שאנחנו בריצה למרחקים ארוכים ושצריך כמה שיותר ליצור עוגנים בתוך השגרה. לא להסס להיעזר באנשים טובים. הקהילה באפרת ממש מדהימה. כבר יותר מ־150 יום הקהילה תומכת בארוחות, בייביסיטר ובנות שבאות לעזור בבית עם הילדים". שגרה חדשה// "הבת שלי חגגה יום הולדת בזמן שנתנאל לא היה. פתאום כל האירועים המשפחתיים שתמיד ציינו ביחד, אנחנו בנפרד. זה מוזר. אבל אנחנו מוכנים להמשיך להיקרא אל הדגל ולשלם את המחיר הזה בשביל השקט במדינה, שהחטופים יחזרו ושאנחנו ננצח". עצמאית// לצד הקושי הזוגי והמשפחתי יש קושי נוסף כעצמאית. "להחזיק עסק, להחזיק בית וילדים, ולהחזיק את עצמי – זה אחד האתגרים הקשים. עם הזמן אני מוצאת את הדרך לג'נגל בין כל הדברים. כמה שהוא יכול מרחוק, נתנאל מנסה לעזור, אבל אני מזכירה לעצמי כל הזמן שאני לא יכולה לשלוט על המציאות אלא רק על מה שנמצא בידיים שלי ובכוחות שלי. רק עם זה אני יכולה לעבוד". מלחמה על הבית// מאז שהחלה המלחמה היא מתמודדת עם מספר גובר והולך של פניות מנשים שמבקשות סיוע בנושאי זוגיות ומשפחה לנוכח שגרת המלחמה המאתגרת בבית. "מאז שמחת תורה החיים של כולנו מתחלקים ללפני ואחרי. זוגות רבים מצאו את עצמם במציאות חדשה שרובנו לא הורגלנו אליה - בין אם אחד מבני הזוג מגויס ובין אם שניהם נשארו בבית. כמות הפניות לייעוץ, לקבלת כלים לחיזוק הזוגיות ולעיבוד הסיטואציה באופן מיטיב גדלה דרסטית, ועצם ההכרה של המדינה בכך, לראשונה בהיסטוריית מלחמות עם ישראל, ממחישה כמה הדבר חשוב". ביטחון עכשיו// "המלחמה צריכה להסתיים בניצחון ברור ומוחץ לעם ישראל, החזרת החטופים, מיטוט חמאס, החזרת השטח לריבונות ישראלית, חזרה לגוש קטיף והקמת היישובים. זאת הדרך היחידה. אם לא נבוא עם יציבות פנימית ונציג את הגבולות שלנו שום דבר לא ילך". תנו לצה"ל לנצח// "אני רואה את ההשקעה, האנרגיות והמאמצים של חיילי צה"ל. מי שצריך לעשות את חשבון הנפש האם אנחנו בדרך הנכונה, זה עניין שלו. כעורף, אני מחזקת את חיילי צה"ל עד הניצחון. יום אחרי המלחמה נסיק את המסקנות הנדרשות". אור בתוך החושך// "העובדה שמדינת ישראל מכירה בצורך בחיזוק התא הזוגי של חיילי המילואים משמחת מאוד. הבית הוא החוסן של כולנו. זאת נקודת אור מאוד גדולה". לתגובות: yosefpr@gmail.com ***
