במסגרת ההצעות לאיתור חלופה שלטונית לחמאס ברצועת עזה בוחנת מערכת הביטחון חימושם של מנהיגי חמולות באקדחים לצורכי הגנה עצמית. על הרעיון וההיגיון שמאחוריו שוחחנו עם סא"ל במיל' מרקו מורנו, בכיר בעבר ביחידת 504, המפעילה סוכנים בגבולות, כיום חבר תנועת הביטחוניסטים. לשאלת ההיגיון שמאחורי ההצעה שזוכה לביקורת בזירה האזרחית, מחזיר אותנו מורנו כעשור אחורה ומזכיר כי "בזמנו, בין 2012 ל-2018, צה"ל ניהל את מבצע 'שכנות טובה' להענקת סיוע הומניטארי לאזרחים מסוריה. מדובר היה במבצע מודיעיני שבאמצעות הכלי ההומניטארי שבו שמרנו על הביטחון ברמת הגולן כחלק ממשימת ההגנה על יישובי הרמה כשבמרחק קצר משם בחזית הסורית התחוללה מלחמת אזרחים, שההקרנות שלה היו על קבוצות חמושות כמו דאעש וקבוצות דומות שהאג'נדה שלהם היא להיכנס ולהרוג יהודים ככל האפשר. כלומר שתפיסת ההפעלה שבה צה"ל מעניק סיוע הומניטארי לכוחות שפועלים בחזית שלו היא תפיסה קיימת שנוסתה בהצלחה". עוד באותו נושא: שוב בבירה: אליפות ישראל מגיעה לירושלים כפיר זר: מהטנק הפגוע לחיים חדשים אנשי ממשל טראמפ נפגשו עם בכירי חמאס בקטאר נדחתה העתירה לחדש את החשמל לרצועת עזה ובאשר למתרחש ברצועת עזה אומר מורנו כי לטעמו צה"ל טעה בימיה הראשונים של המלחמה כאשר לא העריך נכון את הרגישות והעיסוק הבינלאומי הצפוי בסוגיה ההומניטארית. "לא משנה מה אנחנו חושבים על זה, במציאות תוקפים אותנו ומנסים להגביל אותנו עד כדי כניסה לרפיח בגלל הסיוע הומניטארי. צה"ל הבין את זה לפני כחודש וחצי ובשלב הראשון ראינו את חיסול שדרת הפיקוד החמאסית שמתעסקת בסיוע ההומניטארי, אחרי שכל סיוע שנכנס חמאס השתלט עליו, מה שהוא גם פגיעה המבצעית כי אנחנו מאפשרים להם אורך נשימה, וגם יוצר לנו בעיה בינלאומית כי הסיוע לא הגיע לאזרחים העזתים. לכן השלב הראשון הוא חיסול שדרת הפיקוד הזו ועכשיו צה"ל מחפש אלטרנטיבה". מורנו חוזר לזירת רמת הגולן מול הסורים ומציין את עבודת המיפוי והאיפיון שהוצרכה על מנת להבין את יחסי הכוחות מעבר לגדר עלן מנת לדעת איך ועם מי ליצור את הקשרים באופן שיתאים לאינטרס הירשאלי. לעומת התמונה בגבול סוריה המציאות בעזה ברורה יותר, אם כי ברור לכל ש"הם לא אוהבי ישראל אבל לפעמים צריך להילחם עם מה שיש לנו ולא להמציא פטנטים". לטעמו של מורנו "החתירה למגע עם החמולות נכונה כי היא מעקרת את הלחץ האמריקאי להכניס את הרש"פ. ללא קשר לפוליטיקה ולימין או שמאל, מבצעית הכנסת הרש"פ לא תהיה נכונה כי מדובר בארגון טרור, החלפת נבלה בטרפה, ולכן צה"ל צריך לייצר מצב אסטרטגי בגזרה שבו הוא מנהל ממשק הומניטארי עם התושבים ומשאיר למדינאים את המעשה המדיני, אבל כדי להוריד את הלחץ הבינלאומי ולאפשר את המשך התמרון והמלחמה בעזה צריך לעשות זאת". ומה באשר לסקרים המלמדים על תמיכה גורפת של העזתים בחמאס ובטבח השבעה באוקטובר? האם אין בכך כדי להעיד שאין הבדל בין הקבוצות השונות שם? "כולנו, או לפחות החלק השפוי שבנו, היינו שמחים אם הייתה הגירה מרצון, אבל לא הקטרים, לא הסעודים, לא המצרים, הירדנים או הנורבגים רוצים לקבל אותם. בהסכמי השלום מצרים הבינה את האירוע והשאירה את הבעיה העזתית אצלנו ולכן אנחנו צריכים להבין את המציאות שמשמעותה היא שביום שאחרי המלחמה מרבית העזתים יישארו בעזה. אני מסכים שכולם שם רוצים להרוג אותנו, אבל מה האלטרנטיבה? חייבים לקיים מהלך הומניטארי כי הקהילייה הבינלאומית דורשת את זה. אם לא נעשה את זה נשלם מחירים הרבה יותר גבוהים שי האמריקאים יכופפו אותנו וניאלץ להכניס את הרש"פ. לכן כפתרון ביניים יש לקיים מרקם יחסים כלשהו עם המקומיים". "כשצה"ל שולט בסיוע הומניטארי, הוא האופרציה של העברת הסיוע, ומבחינת המשתמש העזתי הוא מבין שהוא לא יקבל סיוע אם צה"ל לא בתמונה, וכאן צה"ל צריך להתנות את הסיוע ההומניטארי במספר דרישות כמו הפסקת ההסתה ועוד כמה צעדים נדרים. זה הפתרון הכי טוב במציאות המורכבת שאנחנו חיים בה". האם ניסיון העבר, בעיקר בלבנון, לא לימד אותנו שאין באפשרותינו לקבוע עבור אחרים מי יהיו מנהיגיהם? מורנו סבור שאכן כן, אך קיים הבדל עקרוני בין שתי הגזרות. "כל הפעולה הזו צריכה להתבצע כשצה"ל עומד מנגד. צה"ל לא צריך להיות זה שיהיה בשטח. צה"ל יתבסס כנראה אחרי המלחמה בפרימטר הביטחוני ויבצע פעולות ממוקדות כמו ביהודה ושומרון, על סמך מודיעין. במקביל צריך להתקיים מרקם חיים כלשהו וכאן צריך להיכנס עקרון ההדדיות שאותו קבע נתניהו בעבר, יתנו יקבלו, לא יתנו לא יקבלו. כלומר שאם נראה שמיוצר טרור לא תקבלו סיוע, ואם לא ייוצר טרור תקבלו יותר סיוע הומניטארי". סא"ל במיל' מורנו מחדד: "אין כוונה שיהיה חובבי ציון, אבל שלא ילמדו את המשנה של היטלר בבתי הספר וכו'. ההצעה שלי היא לשנות את תפיסת הסיוע ההומניטארי ממה שקורה ביהודה ושומרון. ביו"ש יש שני צירים במקביל, ציר המתפ"ש שעוסק בהומניטארי וציר השב"כ שעוסק בסיכול. הם לא דרים בכפיפה אחת. יכול להיות מצב שבו המתפ"ש נותן סיוע לחברון בעוד חברון מייצרת טרור. צריך לשלב בין השניים". את מהלך החימוש באקדחים רואה מורנו כצעד טקטי בלבד, שכן ממילא מדובר באוכלוסיה חמושה שכלי נשק משמעותיים בהרבה מוסלקים בידיה. עם זאת המהלך נועד לייצר מרקם סמלי חסר משמעות אמיתית לקראת אותה חלופה זמנית שתאפשר חיים בסיסיים. לתפיסתו אכן ישנם ברצועה מי שמעוניינים לחיות חיים בסיסיים ומולם יש לקיים את הקשרים הללו. במידה והדבר לא יוכיח את עצמו הרי שיהיה צורך לחפש מענה אחר. "אין לנו ברירה אחרת. כל עוד הם שם ואנחנו פה זה הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות, ואת זה עושים כמובן לצד פעילות מודיעינית ומבצעית ענפה שבכל מידע צה"ל נכנס ופועל. הם לא מקבלים שום אחריות ביטחונית. אם הם צריכים חומרי לימוד אנחנו נדאג שהחומרים יגיעו מהצרפתים אבל דרכנו, כדי שנוודא שאין בהם הסתה וכו'. מה שיקרה הוא שבאוגדת עזה תקום יחידה מאוד משמעותית שתעסוק בזה". ואולי האיומים המופנים כבר כעת לאותם ראשי חמולות אמורים ללמד אותנו על סיכויו הקלושים של המהלך? מורנו מצידו אומר כי אכן הוא אינו יודע מה יוליד יום אבל נכון לנסות את המהלך ולראות לאן יובילו הדברים. "אם לא נעשה צעד נקבל תכתיבים זרים כמו תכתיבי הסכמי אוסלו שעליהם אנחנו משלמים עד היום. לכן ננסה אנחנו לשלוט על גורלנו בהתחשבות בזירה הבינלאומית. יכול להיות שנצליח ויכול להיות שלא". "על סמך הניסיון בזירה הסורית, שעם כל ההבדלים היא זירה דומה בכמה מאפיינים, שצריך שנראה לאן המלחמה הולכת וזה הרע במיעוטו. כאיש ימין אני אומר שזה מנציח את תקופת הביניים עד למעשה המדיני. אם לא נעשה את זה נצטרך לאפשר לרש"פ להיכנס וזו תהיה טעות לדורות. אנחנו לא חיים בואקום. יש לנו אילוצים בינלאומיים וצריך להיות חכמים ולנסות להנציח את המצב שכעת הוא טוב לנו, שהם מטפלים בעצמם בלי איזו רשות כאשר לנו יש חופש פעולה ביטחוני. בתוך כל הקלחת הנוראית שאנחנו נמצאים בה עם העזתים זה נראה לי כמו הפתרון הכי אינטליגנטי".
